התערבות-פרק 28

רנגאוס זינק על זאוס ושלח אגרוף חזק.
זאוס שיחרר מתוכו ברקים עצומים.
רנגאוס זינק באוויר ממקום למקום,והתחמק מהברקים.
האגרוף שלו פגע בזאוס,וזאוס תפס בגרונו של רנגאוס,ושוב נוצר פיצוץ מהברקים.
רנגאוס נפל אחורה,הפעם ללא רגל ימין.
הוא רעד במקומו ובקושי הצליח לקום.
זאוס התקדם לעברו באיטיות.
רנגאוס קם בסופו של דבר,ללא רגל ימין ויד שמאל.
זאוס נשף ברק עצום על רנגאוס.
רנגאוס שלח אגרוף קדימה,ואגרוף אאורה בגודל של זאוס השתחרר,ויצר פיצוץ עם הברק.
רנגאוס שוב זינק אל זאוס,ושלח קדימה אגרוף.
זאוס תפס בידו של רנגאוס.'זה…הסוף?' חשב רנגאוס:'אם אני אמות עכשיו..על מה אני אצטער?'
הוא נזכר בעבר שלו.במשך שנים הוא התאמן.הוא שלח עוד ועוד אגרופים.הוא ניפץ סלעים,גלים,הרים.
לקחו לו 10 שנים להשלים את הטכניקה האסורה של אאורה.בהתחלה,האלים רצו להשמיד את בני-האדם מפני שחששו מכוחה של אאורה.לרנגאוס לא נותרה ברירה אלא ללמד את האלים אאורה.
פיצוץ נוסף התרחש בחדר הכס.'אחרי כל זה….מה אני עומד להפסיד?'
את אישתו הוא פגש כשהיה בן 28.הוא היה משתמש האאורה החזק ביותר.הכל הודות לטכניקה שהחליט לשמור בסוד.אם אי-פעם הוא יהיה בסכנה אמיתית-הוא ישתמש בטכניקה הזאת.
היה לו כבוד,שמחה,היה לו הכל.
'אישתי מתה…מבחינתי זה הסוף.זה היה הדבר היחיד שהיה לי להגן.מה עכשיו?'
נשאר לו רק התינוק.גם עליו כבר הפסיק לדאוג אחרי שהיא מתה.'להגן עליו? למה….אין סיבה…'
רנגאוס צנח באיטיות על הרצפה.הוא הרגיש את פעימות הלב האחרונות שלו.
הוא פקח עיניים בבהלה.הוא יכל לראות את שערי השאול.
'לא לפני…לא לפני הנקמה!' הוא חשב.הוא מצמץ במהירות ושערי השאול נעלמו.
"אני אתן לך…רק עוד כמה דקות.." לחש לו האדס.
"זה יותר ממה שאני צריך" הוא לחש בחזרה.מתוך גופו השתחררה כמות אדירה של אאורה.הרבה יותר מעד עכשיו.
"אם אני נופל" הוא קרא ונעמד על רגלו.כל גופו היה שרוף:"אני לוקח אותך איתי!" הוא צרח.
שלשלאות יצאו מתוך גופו.הם התחברו,ומסביבו נוצר יצור עקי עשוי אאורה.
"מה זה?" שאל זאוס פעור פה.
"הטכניקה המסוכנת הזאת מקרבת אותי לשאול…ומאחר שאני כבר קרוב לשם,אין לי ממש מה להפסיד" אמר רנגאוס.
השלשלאות לכדו את יצור האנרגיה.היצור שאג,והחל לקבל צורה מובנת יותר.היצור היה דומה להאדס,עשוי מאאורה צהובה אדירה,לכוד בשלשלאות.
היצור שלח קדימה ידיים,תפס באוויר,ומשך את ידיו לצדדים.המרחב החל להיקרע,ושערים גדולים נחשפו.
השערים נפתחו,וחשפו את השאול.
מתוך השאול יצאו אינסוף שלשלאות ארוכות שתפסו את זאוס.
זאוס ניסה לשחרר ברקים,אך הם נבלעו לתוך השאול.
ראייתו של רנגאוס הפכה למטושטשת.הוא התנדנד מצד לצד ועמד ליפול.
הוא הרגיש שהאאורה שלו דועכת."לא…עוד הרבה…רק עוד קצת.." הוא לחש להאדס.
זאוס נמשך לתוך השאול.כל הברקים שלו נבלעו אל תוך השער.
זאוס עמד מטר מול השערים.
"לא…" לחש רנגאוס ונפל.היצור נעלם,וגם השלשלאות שיצאו מתוך רנגאוס.
השערים נעלמו,וגם השלשלאות שלכדו את זאוס.
זאוס התנשף.הוא עמד למות.רנגאוס שכב,חסר חיים,עיניו פקוחות למחצה.
'מה..הפסדתי בחיים?' הוא חשב שנפל אל השאול:'המשאלה האחרונה שלי…מה היא?'
הוא נפל עמוק יותר ויותר.'אולי…נקמה באלים? לא…מה יכולתי לבקש?'
השאול בלע אותו סופית.'נזכרתי.רציתי לבקש:להחזיר אותה לחיים'.

אני,ג'ונג והלבר התקדמנו אל השער הגדול.
"זהו.מכאן אנחנו חוזרים לחיים" אמר ג'ונג.
השער החל להיפתח."המשימה הראשונה שלי היא למצוא את מיסאקי.לא ממש מעניין אותי מה הולך עם מיסטר.די" אמרתי בכינות."זה בסדר,אני אלחם מולו לבדי" אמר ג'ונג.
"אני גם אצטרף" אמר הלבר:"אני צריך לסגור איתו משהו".
השערים חשפו בפנינו אור לבן בוהק.
"נדב,הרגשת שהאימון עזר לך?" שאל ג'ונג בעיניין."כן" הנהנתי:"אני מוכן לגמרי לכל קרב!" קראתי.
השער נפתח לגמריי,והתקדמנו לעבר האור הלבן הבוהק.