הרפתקאות האולימפוס פרק 1 – ניסיון

*ג'ייק*
כשלמורה שלנו לאנגלית (ששמו טרנוס) נפלו פתאום המכנסיים. כולם רק צחקו והוא הרים
אותן מיד. אך אני הספקתי להביט ברגליו. צמרמורת עברה בי. ראיתי משהו מוזר מאוד, יכול להיות שהזיתי. למורה הייתה שכבת פרווה על הרגליים.
הוא ישר הסתכל עליי מכל תלמידי הכיתה וראה שרגליו משכו את תשומת ליבי.
ברחתי מהכיתה. נתקלתי בעוצמה באחת המורות שעברו במסדרון. היא לכה לקרוא למנהל בעוד אני רץ לשער האחורי של בית הספר. רק כשיצאתי מבית הספר הבחנתי בילדה שרצה ממש מאחוריי. שערה הפזור היה שחור ועיניה ירוקות מהפנטות. אני חושב שהיא חדשה. אחרת הייתי זוכר אותה בטוח. שאלתי אותה בפליאה "גם את ראית את זה?". היא ענתה "מה גם אתה?, חשבתי שהשתגעתי!". טרנוס המשיך עוד לרדוף אחרינו מאחור. אני מתאר לעצמי שלרוץ עם רגליי תיש היה לו קשה מאוד. הוא התקרב אלינו תוך כדי שצעק "אני לא אפגע בכם, בבקשה תעצרו!". לא הקשבנו לו, חיפשנו את המקום הקרוב ביותר שנוכל להתחבא בו. ניסינו להיכנס לחנויות ולמסעדות אך הם לא הכניסו אותנו. לפתע היא הבחינה בביוב וקראה לי "בוא לכאן!". היא פתחה את מכסה הביוב ושנינו ירדנו בסולם במהירות. סגרנו את פתח הביוב ובדקנו שטרנוס לא מצא אותנו. הוא התנשף מהמאמץ והסתכל סביב. לאחר שלא ראה אותנו התחיל לסרוק את הרחוב כולו. לפתע הוא הכניס את ידו אל תוך פח שהיה בכניסה לקיוסק ושלף משם פחית קולה ריקה ומעוכה. אבל זה עוד לא הכל, לאחר שהוציא אותה הוא בחן אותה במהירות ואז פשוט לעס אותה! אני פשוט לא מאמין שהוא היה המורה שלי עד כיתה ז'. לאחר שטרנוס התרחק סגרנו את המכסה והתיישבנו על הרצפה (אם אפשר לקרוא ללבנים סדוקות עם צמחים מגעילים בוקעים מהן רצפה אז כן, התיישבנו על הרצפה).
לאחר שתיקה ממושכת ומביכה היא שאלה אותי. "אז איך קוראים לך?".

המשך יבוא… (רק אם יהיו תגובות!)