הקרבות על הכס: פרק 5!
אאוס
"כדאי שניקח הפסקה" אמרתי מתנשפת.
השעה הייתה שעת צהריים, והשמש הגיעה כבר לאמצע השמים.
החום הפריעה באימונים ולכן היינו חייבים לקחת הפסקות.
"תעבירי לי את הנקטר."
מסרתי לו את הבקבוק שהחזקתי בידי.
הרבה מן המתמודדים התחילו כבר להתאמן עם העוזרים שהביאו איתם.
"אני הולכת להביא עוד נקטר" אמרתי בזמן שקמתי מהמדשאה, "מתחילה להיגמר לנו האספקה."
נקטר הוא משקה האלים.
"אני אבוא איתך" אמר אול, "ממילא אין לי מה לעשות פה לבד."
… … … … … … … … … … … … …
גרייסון
אני לא מבין איך הגעתי לפה בכלל.
לרגע אחד הייתי עם בריז ומת'יו ואז הם נעלמו ברגע, כל-כך אופייני להם.
חום הצהריים הכבד ששר בחוץ גרם לי להזיע מאוד.
כבר התאמנו מהבוקר, בריז בחץ וקשת ואני בניסיון לקרר את עצמי. מת'יו ככל הנראה פשוט התבטל כל הבוקר.
טוב, רק אאוס התאמנה. אני ומת'יו פשוט התבטלנו על המדשאה שבחוץ.
"גרייסון!"
הסתובבתי לאחור למקור הצעקה, אלה היו מת'יו ואאוס. "לאיפה נעלמתם?"
"חיפשנו מקום שאפשר להשיג עוד קצת נקטר."
"ומצאתם?"
"לא, אבל אתה מוזמן להצטרף לחיפוש…" אמרה בריז.
"אני אשמח."
התקדמנו לעבר בניין גדול בתקווה למצוא שם קצת מזון.
"אתה לא יכול פשוט להשתמש בקסמים של אלים שלך כדי לזמן אוכל משום מקום?" מת'יו אמר צוחק.
הוא יודע שאני לא יכול לעשות זאת.
"זה לא עובד ככה."
יש הרבה אלים שיכולים לעשות את זה, אלים חשובים אך לא אלים זוטרים. כמוני.
"תעזוב אותו" אמרה בריז שהלכה בצעדים קלילים מלפנים.
נכנסו לתוך הבניין. בפנים היה קר יותר מבחוץ.
"הנה אני רואה שם חנות של אוכל" מת'יו הצביע לכיוון חנות קטנה בפינה השמאלית.
בתוך החנות היה נעים מאוד עד ששכחתי כבר מהחום שבחוץ.
פנינו למוכרת שעמדה מאחורי הדלפק.
היא ישבה ונראתה משועממת, שערה היה בצבע צהוב בוהק.
החנות הייתה מלאה במאפים ודגנים. ריח משכר נדף מהם.
"ברוכים הבאים!" אמרה בחצי התלהבות, "מה תרצו לקנות?"
"אתם מוכרים כאן מזון לאלים?" שאלתי.
"כמובן, זה מה שאנחנו מוכרים, מזון לאלים."
"אפשר לקנות נקטר ואמברוסיה?" שאלה בריז בנימוס.
"כמובן, הנה" היא הניחה על הדלפק את הנקטר והאמברוסיה.
"רק רגע" היא הסתכלה על פתח החנות, שם עמדו נערה ונער.
הנערה הייתה אדומת שיער עם גווני כתום, כאילו הוא בוער ומקרין חום נעים. עיניה היו בצבע כחול בהיר.
הנער שהתלווה אליה היה מרשים כמותה, שערו היה שחור מבריק, ועיניו היו ירוקות.
"תודה, כמה זה יעלה?" בריז שאלה בניסיון לתפוס את צומת הלב של המוכרת.
"זה יעלה לכם חמישה מטבעות."
"כמובן" בריז הוציאה מכיס מכנסיה הכחולים חמישה מטבעות זהובים, "בבקשה."
"זה המקום כנראה" אמר הנער.
בריז העיפה מבט על הזוג שנמצא בפתח, "קדימה, בואו נחזור להתאמן."
עכשיו שמתי לב שמת'יו נועץ בהם מבטים. דרכתי על כף הרגל שלו.
"אאוץ'."
"סליחה."
הנער והנערה ניגשו לדלפק. "אתם מוכרים כאן נקטר?" שאל הנער.
"בטח" אמרה המוכרת שעכשיו נראית פחות משועממת.
"שלום" עכשיו הוא פנה אליי, "גם אתם באתם לקנות אמברוסיה?"
"כן" עניתי.
"אז אתם הולכים לצפות במשחקים?" שאל אותנו.
"לא, אנחנו הולכים להשתתף בהם" ענתה לו בריז.
"שיהיה בהצלחה."
"תודה, מה אתכם? אתם מתכוונים לצפות במשחקים?"
הפעם הנערה הצטרפה לשיחה. "אנחנו מתכוונים להשתתף בהם גם."
"הנה האמברוסיה שלכם" אמרה המוכרת, "זה יעלה חמישה מטבעות."
תגובות (0)