הקרבות על הכס: הקדמה

הקדמה

אלו הם ימיו האחרונים לשלטונו של זאוס אל השמיים והברקים. "הגיעה הזמן להחליף שליט לאולימפוס" הכריז זאוס לכל האלים שבאולימפוס, "אתן הזדמנות שווה לכולם לתפוס את מקומי בכס בעזרת תחרות"
הקול הרם הדהד בכל האולימפוס.
היה רגע של שקט ואז המשיך הכרוז " 'הקרבות על הכס' , אלו הם הקרבות שיחליטו מי יהיה האל הבא שיהיה השליט על כל האולימפוס…"
עוד פעם השתרר שקט אך הפעם המתח והצפייה היו גבוהים יותר, כל אחד רצה להיות שליט על כולם אך מעטים שראויים לכך. "התחרויות יכללו בתוכם את כל המיומנויות שצריך שיהיה למלך האולימפוס: כוח, עצמה, חכמה, גבורה ועוד.." חיוך קל עלה בשפתיו של זאוס.
"אך התחרויות לא יהיו קלות ולכן תצטרכו לעבור את המבחן הראשוני, ותסמכו עליי, לא רבים יצליחו לעבור אותו רק אלו בעלי המיומנויות הגבוהות ביותר".
"התחרות פתוחה לכל האלים ותתייחס לכל האלים בשווה, ההרשמה לתחרות תיפתח היום לשלושה ימים בלבד, ובתום שלושת הימים יערך המבחן הראשוני שיקבע מי יכנס לקרבות!".
"לתחרות מותר להביא איתך עד 3 אנשים שיסייעו לך וייעצו לך בתחרות".
"בהצלחה לכולם! וחישבו טוב מאוד אם אתם ראויים להיכנס לתחרות!" הכרוז כבה וכל האולימפוס עמד דומם.

… … … … … … … … … … … … …

זאוס ישב בכיסאו עדיין מהרהר על מה שהודיע היום, החלטתו הפתיעה את כל האלים האולימפיים ובמיוחד את אחיו פוסידון, אל האוקיינוסים ורעידות האדמה, שהיה הבא לשלטון אחריו.
קול פתיחת דלתות רועם מילא את האולם הדומם שבו רק זאוס נמצא, ודמות גבוה ורחבת כתפיים נכנסה לאולם בצעדים מהירים וכעוסים. היה זה אחיו פוסידון, כפי שניחש, והבעתו לא נראתה מרוצה.
קול צעדיו של פוסידון המתקרב, המלווה בקול המוניי אלים שניצבו בתור מחוץ לאולם להירשם לתחרות,
רעמו באוזניו של זאוס שלא סבל רעש, חוץ מאת רעש רעמיו.
כשהתקרב פוסידון לזאוס אחיו הבחין בעייפותו ופניו התרככו מעט, "מה חשבת לעצמך? איך אתה יכול להרשות לעצמך לתת את הכס למישהו באמצעות תחרות? אני הוא שאמור לרשת אותו!" טונו היה יותר כועס ממה שציפה שיהיה.
"אחי פוסידון…" התחיל זאוס, אך קולו של פוסידון כבר המשיך בשאלות נוספות, "ולמה בכלל אתה פורש מהכס? הרי אינך יכול להזדקן ואתה עדיין כשיר להיות המושל! ועוד פעם בעניין התחרות, זאת הדרך שבא אתה בוחר את האל השולט והאחראי על כל האולימפוס?!".
"למה אתה מפחד להפסיד לאל קטן ממך?…" חיוכו וצחוקו של זאוס רק הכעיסו את פוסידון יותר, "…ובעניין שאלתך לגבי התחרות, אני חושב שצריך לתת הזדמנות לכולם ולא רק לך, אך אם אתה באמת הראוי ביותר לרשת את הכס, אתה תנצח".
"ועכשיו לך להירשם לתחרות ותן לי קצת זמן לעצמי" אמר זאוס בקול עייף.
קול צעדיו הרם של פוסידון נחלשו ונחלשו ואתו הריח החזק הנודף ממנו, ריחו המלוח של האוקיינוס הסוער".