הסיפור על ספיידי-פרק שני

"מה זאת אומרת 'נראה'?!" התרגזתי על ג'סיקה כשיצאנו מאולם הספורט לכיוון היציאה מבית הספר, "אני הרגע חיסלתי מפלצת! עכשיו אני מגלה שהאלים היוונים קיימים? וגם הבומבילה הזאת היא מפלצת מהמיתולוגיה?" שאלתי. "בומבילה?" היא הסתכלה עלי בבלבול. "ככה אנחנו קוראים לה בכיתה" הסברתי "אה… הגיוני. אבל כן, היא מפלצת אבל בגלל שכיסית אותה בקורי עכביש לפני שהיא השתנתה… אי אפשר לדעת איזה מפלצת היא" אמרה והוסיפה "אם כבר מדברים על קורי עכביש, מאיפה הפגיון?". "אמרתי לך, אח שלי נתן לי אותו" עניתי לה והיא שאלה "ומי זה אח שלך?". "קוראים לו דור קופרמן. אני מאומצת" הסברתי לה. "איך גילית?" היא שאלה אותי ולשם שינוי לא ניסיתי לשנות נושא או לגרום להסחת דעת כלשהי, כמו שאני עושה בדרך כלל, הפעם באמת הסברתי לה "מאז שאני קטנה ההורים המאמצים שלי מתעללים בי, מרביצים לי, קוראים לי בשמות. ביום הולדתי השביעי, לפני שש שנים, אח שלי נכנס לחדר שלי וסיפר לי שאני מאומצת ושלפני שאני הגעתי ההורים היו מתעללים בו. הוא אמר לי שהוא מצטער שאני צריכה לסבול את זה ואז הוא נתן לי את הפגיון בתור מתנת יום הולדת. במשך כל השנה הוא לימד אותי בחשאי איך משתמשים בו. הוא אמר לי שזה דבר טוב שאני לומדת להילחם, שזה יעזור לי בחיים. הוא גם הביא לי עם הפגיון מיכל עם נוזל לבן, מה שעושה את הקורים וגם ספר שמסביר על מפלצות מכל רחבי העולם ומכל המיתולוגיות של כל הדתות והעמים. כל לילה לפני השינה הייתי קוראת על מפלצת אחת ועד היום עוד לא סיימתי לקרוא אותו. הוא אמר לי שזה טוב שאני מפחדת מהחושך כי אז המפלצות הכי חזקות והבנתי שהוא חושב שהם קיימות. לא האמנתי לו עד היום"."וואי" היא אמרה "ואת מסתובבת עם הפגיון הזה כל הזמן מאז שהיית בת שבע?" שאלה."כן" עניתי לה. בשלב הזה כבר יצאנו מבית הספר לכיוון הרחוב. השומר לא הניד עפעף כשיצאנו, דבר שעזר לי להתחמק משיעורי ספורט כל השנה. "לאן אנחנו הולכות? אמרת קודם משהו על בית ספר? את לוקחת אותי לשם?" שאלתי. "כן" היא ענתה "המקום היחיד שחצויים יכולים לחיות בו בלי לחשוש מהתקפות של מפלצות. אני אביא אותך לשם בשביל שנוכל לראות עם את חצויה או לא. בגלל שאת מאומצת את יכולה להיות בת של כל האלים כי לא ידוע אם ההורה בן התמותה שלך הוא האמא או האבא." אמרה ואני עניתי לה "אח שלי אמר שהם היו בבית החולים כי אמא שלו הייתה בהיריון וכשהוא נכנס לראות את אחותו החדשה הוא ראה את אחותו האמתית, לא אותי. ואז אחרי יום כשהוא בא לבקר את אמא שלו הוא ראה שהיא מחזיקה תינוקת אחרת, אותי. הוא חשב שכנראה מישהי אחרת ילדה אותי אבל היא לא רצתה אותי אז אולי הן עשו בנו החלפות. אמי האמתית קיבלה את אחותו ואמי המאמצת קיבלה אותי." היא חשבה קצת ואז אמרה "אם את חצויה אז אפשר להבין למה היא רצתה ילדה בת תמותה רגילה וזה גם אומר שההורה האלוהי שלך הוא אחד מהאלים הזכרים." בנקודה הזאת כבר היינו בסמטה חשוכה עם דלתות משני צדדיה, כנראה כניסה אחורית לבניינים. אבל כשהסתכלתי על קצה הסמטה ראיתי משהו שלא רואים רק אם ממש מתאמצים, דלת כפולה עשויה זכוכית על עיטורים של ברקים, קלשונים, יונים, פטישים, לירות ועוד ציורים שייחסתי לסימני האלים האולימפיים. "זו הכניסה לבית הספר?" שאלתי את ג'סיקה והיא אמרה שכן והסבירה לי שזה יותר פנימייה מאשר בית ספר ושגם שם לא לומדים רק איך לשרוד בתור חצוי לומדים גם דברים אחרים בשביל שנוכל להסתדר בעולם אם נגיע לגיל מבוגר ונוכל לטפל בעצמנו. ואז היא פתחה את הדלתות וראיתי את המחזה הכי מוזר ומרהיב שראיתי בכל חיי.