הסיפור על ספיידי-פרק רביעי

התעוררתי בחדר שלי שטופת זיעה וניסיתי להבין איך הגעתי לשם. ניסיתי להיזכר בדבר האחרון שאני זוכרת. לקח לי כמה דקות אבל אז נזכרתי שברחתי מבית הספר אחרי שהוד מתמטיקיותה גררה אותי מחוץ לכיתה. אני נזכרתי שכשהיא הלכה לכיוון אולם ההתעמלות ואני רצתי לכיוון השני, לכיוון היציאה מבית הספר ולבסוף לכיוון הבית. נזכרתי גם שמרוב שהייתי עייפה נשכבתי על המיטה ונרדמתי. הסתכלתי על השעון שמעל לדלת חדרי וראיתי שהשעה שתיים עשרה בצהריים והבנתי שזאת השעה שההורים שלי צריכים לחזור בשביל להכאיב לי יותר. אמרתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה שהם יכאיבו לי ושאני אברח מהבית שלא היה בית שלי במשך 13 שנה. ירדתי לקומה התחתונה בשביל להכין לעצמי את המים הסופר-קרים שלי*. כשחיכיתי שהקרח שבכוס יימס, עליתי לחדר שלי והוצאתי תיק מהארון והכנסתי לתוכו כמה בגדים, זוג נעליי הבובה האהובות עלי וכמה ספרים. סגרתי את התיק, תליתי אותו על כתפי וירדתי למטה בשביל לארוז קצת אוכל. כששמתי כמה תפוחים בשקית ניילון ראיתי את הידית של דלת הכניסה יורדת אבל הדלת הייתה נעולה אז שמעתי קרקוש מפתחות. לא היה לי זמן להחביא את התיק אז תליתי אותו על גבי.הדלת נפתחה ואימי המאמצת נכנסה פנימה. היא התחילה לצעוק על זה שהמנהלת התקשרה אליה לעבודה והודיעה לה שהברזתי מבית הספר. ואז היא ראתה את התיק. המבט עבר אלי ולכוס המים שהשארתי על השיש. במהירות שיא היא הלכה לכיוון השיש, לקחה את כוס המים ושפכה את המים עלי. צרחתי בהפתעה כי המים לא הקפיאו אותי, אלא דווקא עוררו בי יותר כוח ומוטיבציה וגם התחלתי להיזכר מה *באמת* קרה בבית הספר. כל כך כעסתי על "אמא שלי" שהיא שפכה עלי את המים שהרגשתי איך הפרצוף שלי מאדים מכעס אבל היא רק צחקקה ואמרה "מה קרה? את מתביישת להתייבש?". הרגשתי כאב חד בבטן וראיתי איך יוצאים מים מהברז ומתמזגים עם המים הקרים שעל הרצפה. מתוך אינסטינקט, הכנסתי את היד לתוך כדור המים שהתחיל להיווצר והיה נראה שהתחיל להבזיק בתוכו ברקים קטנים, כאילו המים היו מלאים בחשמל. השלכתי את הכדור על "אמא שלי" והיא נפלה על הרצפה והתחילה לפרכס. לא ידעתי מה לעשות. הייתי המומה מדי. עשיתי את הדבר היחיד שעלה בראשי. ברחתי. יצאתי מהדלת לכיוון הרחוב, לא היה לי ממש לאן ללכת, לא היו לי חברים טובים בבית הספר. הייתי המוזרה ששיחקה באייפוד שלה בשיעור ושלא דיברה עם אף אחד. אבל אז נזכרתי בפנימייה והתחלתי לרוץ לכיוון הסמטה ששם הייתה הפנימייה. בדרך נתקלתי באבא שלי אבל פשוט הזזתי את היד ומשב רוח הגיע משם מקום ודחף אותו לצד השני של הרחוב. המשכתי לרוץ עם התיק שלי על הגב עד שהגעתי לסמטה. נכנסתי לתוך הבניין והלכתי ישירות לכיוון החדר של ג'סיקה. נעמדתי מול הדלת ודפקתי עליה בכוח. שמעתי קול מבפנים קורא "רגע!" ואז דלת החדר נפתחה. התחלתי לצעוק"למה לעזא-". לא יכולתי להמשיך יותר מזה כי מי שעמד מולי לא היה ג'סיקה. הוא היה עם שיער מתולתל בצבע חום שוקולד עם עיניים כחולות כמו הצבע של השמים. הוא לבש חולצה כחולה פשוטה ומכנסי ברמודה בצבע חאקי והיה יחף. "מצטערת" אמרתי "חיפשתי את ג'סיקה". "את הילדה החדשה, לא? את ספיידי נכון?" שאל "כן זאת אני. פשוט היה לי יום מטורף קצת אז אתה יכול להגיד לי איפה היא?" שאלתי והוא ענה "אני חושב שהיא בחדר של ג'ק". הודתי לו והלכתי לכיוון החדר.