הנקמה השלישית פרק שתיים חלק א'

לא, לא יכול להיות שזה קורה.
זה כל מה שעבר לי בראש בעודי קורסת על הברכיים ופשוט מתחילה לבכות. אני המדריכה של ביתן אתנה, אני אמורה להיות קשוחה וכל זה, אבל באותו רגע לא היה לי אכפת.
גם רוב הילדים האחרים נראו שבורים. איימי היתה חביבה על כולם, היא תמיד ידעה להגיד את המילים הנכונות, היו לה עוד הרבה למה לחיות בהמשך. לא יכול להיות שהיא פשוט… נעלמה, ולפי מה שהבנתי זה עוד קרה באשמתי.
אבל טימי לקח את זה עוד יותר קשה ממני. הוא ממש התחיל להשתולל ולצרוח את שמה של איימי. רציתי להגיד לו להירגע, כמו שהוא היה אומר לי, אבל גם אני רציתי פשוט להשתגע.
כמו שבטח הבנתם, הרגשתי אשמה על כך שאיימי היא אחותי וטימי לוקח את זה יותר קשה ממני. בלב שלי התחלתי לתהות אם גם טימי מאוהב באיימי.
בסופו של דבר הצלחתי להירגע וקמתי בגליים רועדות. טימי עדיין השתגע.
"טימי, תפסיק." אמרתי. "איימי לא כאן."
טימי פנה אלי, העיניים שלו היו מלאות דמעות. "אז אנחנו חייבים לחפש אותה."
"לא, טימי, אתה לא מתכוון – "
"מסע חיפושים! בואי נלך לדבר עם כירון."
רציתי להגיד לו שיעזוב את זה, אבל אז הבנתי שאם המצב היה הפוך, איימי היתה רצה למסע חיפושים אחרי.
"בסדר." אמרתי. "בוא נלך."
"רגע!" צעק אלינו ג'ון. "אני בא איתכם. הקיקלופ לא הצביע רק עליכם, הגבירה הזאת תהרוג אותנו אם נהיה מפוצלים."
אני וטימי החלפנו מבטים, ואז הנהנו. "בסדר."
"וגם אני בא." אמר ריי. הוא הלך ועמד לידנו.
"גם אני." אמרה קייטי. אם בת אפרודיטה אחרת היתה אומרת שהיא באה איתנו, הייתי צוחקת, אבל זאת קייטי.
"גם אני." אמר אנדי.
"ואין מצב שאתם הולכים בלעדי." אמרה ליסה.
קצת כעסתי, למרות שבלב גם שמחתי שכולם באים להציל את איימי, הייתה לי הרגשה שכולם יעזרו לנו בזה. "יש עוד מישהו רוצה לבוא איתנו?" שאלתי את שאר הילדים. כולם הנידו בראשיהם לשלילה.
וכולנו פנינו לבניין המרכזי.