הנקמה השלישית פרק אחד חלק ב'

"אז מה התוכנית שלך, ארין?" שאל החבר השני הכי טוב שלי וזה שאני באמת מאוהבת בו, ג'ון.
רציתי להגיד משהו, אבל אחרי שהבטתי בעיניו של ג'ון שחכתי מה. היה לו שיער שחור, עיניים ירוקות כמו הים ותמיד העלה ריח של ים מהבגדים שלו – כמו אבא שלו, פוסידון, וכל פעם שרק חשבתי עליו התחלתי לחלום בהקיץ עלי ועליו. אוי אלים, למה הוא חייב להיות כזה חתיך, כזה נחמד וטוב, כזה… מבוקש.
כבר שנתיים אני רוצה לצאת איתו, אבל יש כל כך הרבה בנות שמאוהבות בו (שכמובן הרבה יותר יפות ממני) שחשבתי שאפילו שאנחנו חברים טובים הוא לא ירצה להיות עם איזו בת אתנה.
"ארין, מה התוכנית?" שאל ג'ון שוב, והפעם הכרחתי את עצמי להתרכז.
"כן, טוב." מלמלתי. עליתי על הסלע שבאמצע היער, המקום שבו הצבנו את הדגל שלנו. "ג'ון ואנדי, אתם תובילו קבוצה אל הנהר, תכינו פיתיון."
"הבנו!" קראו ג'ון ואנדי – עוד חבר בחבורה שלנו, בן זאוס – הם לקחו קבוצה של בני אתנה ואפולו והלכו לכיוון הנהר.
"טימי וריי, אתם תיקחו קבוצה לאגרוף זאוס ותנסו להשיג את הדגל."
"הבנו!" קראו טימי וריי – בן ארס, למרות שהוא נחמד מרוב בני ארס, ולכן הוא בחבורה שלנו. הם גם הלכו.
"קייטי וליסה, אתם תעזרו במשמר גבולות."
"הבנו!" הן קראו. הילדות האחרונות בחבורה שלנו – קייטי בת אפרודיטה (וממש לא דומה לרובם) וליסה בת האדס.
פניתי אל איימי. "את ואני נהיה אחראיות על ההגנה."
איימי צחקה צחוק מתוח. "רק שתינו? בלי שאף אחד יעזור?"
משכתי בכתפיי. "כמו תמיד."
היא חייכה. "אז קדימה, אחותי."
ושתינו רצנו לעבר האויב.

מוזר, אבל היער היה שקט, יותר מדי שקט.
אחרי הליכה של רבע שעה איימי ואני החלטנו שפשוט נשים את קו ההגנה שלנו במקום אחד מרכזי, והתיישבנו על הדשא הרך.
"טוב, אז ממתי את מאוהבת בטימי?" שאלתי בקול מתוח.
"אה… מאז שנה שעברה."
"אה."
"וממתי את מאוהבת בג'ון?" היא שאלה אותי.
הסמקתי. "איך את יודעת?"
היא גלגלה עיניים. "נו באמת, איך אפשר שלא לדעת את זה?"
חייכתי. "מה, זה כל כך שקוף?"
היא הנהנה. "כן, אז ממתי?"
משכתי בכתפיי. "אה, מאז המדורה הראשונה שלנו."
"אה."
קמתי. "טוב, את לא חושבת שאולי כדאי שאנחנו – "
לא הספקתי לגמור את המשפט. מולי ראיתי את טימי – חולצת המחנה שלו היתה קרועה והוא החזיק בדגל – ואת ריי בורחים בטירוף משאר ביתן ארס. הקבוצה שלהם ניסתה לעזור, אבל לא ממש הצליחה.
"ארין, איימי, תגנו!" צרח טימי.
אני ואיימי קפצנו ממקומנו וניסינו לחסום את בני ארס, אבל לא הצלחנו… רק שטימי כבר הגיע לשטח שלנו!
"ניצחנו!" קראתי. בני ארס הביטו בי במבטים זועמים, אני רק הוצאתי להם לשון.
מהסלע הגיעו קייטי וליסה, ומהנהר הגיעו ג'ון, אנדי והקבוצה שלהם.
"תודה, טימי." התנשף ריי.
"מה קרה?" שאלתי.
"אה, סוג של הצלתי לו את החיים מקודם." טימי חייך. "כמה בני ארס אחרים ניסו לשפד אותו, אבל אני נלחמתי וחטפתי את הדגל לגמרי לבדי!"
ריי גלגל עיניים. "כן, זה מה שקרה."
"נכון!"
כולם נאנחו. ידענו שאין טעם להתווכח עם טימי.
לכמה רגעים, היער היה שקט לגמרי, ואז שמעתי קול מחיאות כפיים חלוש.
כולנו הבטנו לעבר כמה שיחים, מהם יצא קיקלופ שבהתחלה היה די קטן, אבל אז גדל. "משחק מרשים, אבל אתם לא טובים כמו שחשבתי שתהיו."
הוא התחיל להתקדם, ואני התגלגלתי כדי להתחמק מרגלו של המפלצת וראשי פגע בעץ. שדה ראייתי התחיל להשחיר.
תתרכזי. את לא הולכת לאבד את ההכרה עכשיו. אמרתי לעצמי.
הכרחתי את עצמי לעמוד. "מה אתה רוצה?"
"טוב, הגבירה אמרה לי להביא אליה חצויים, אבל אני רוצה גם לאכול."
לשם ההדגשה הוא תלש עץ שלם מהמקום, חיפש, הוציא ואכל סנאי קטן. הכרחתי את עצמי לא להקיא, בדיוק בגלל הדברים האלה אני צמחונית.
"אתה לא תאכל ולא תיקח אף אחד." אמר אנדי. הוא עף באוויר עד לגובה עינו של הקיקלופ.
"אה, באמת?" הוא הושיט את ידו למטה, רק באיחור הבנתי שהכיוון של היד שלו מתקדמת אל איימי.
"איימי!" צעקתי כשהקיקלופ תפס אותה. נעצתי את חרבי בירכו, אבל לא נראה שזה מפריע לו.
"הו, זאת אחותך, נכון? הגבירה תהיה מרוצה." הוא צחק.
"איימי!" צעקתי שוב. היא נראתה מפוחדת, אבל לא צרחה. "אז תיקח אותי במקומה!"
עכשיו איימי התחילה להיאבק, אבל היד של הקיקלופ היתה גדולה יותר מכל הגוף שלה. הוא נראה כאילו הוא מהרהר בדבר. "מפתה, אבל לא אפשרי. הגבירה רוצה לתפוס אתכם בעצמה." הוא העביר אצבע ענקית ביני, ובין טימי, קייטי, ג'ון, ליסה, ריי ובסוף אנדי. "אבל אל תדאגי, זאת רק ההתחלה."
הוא נקש באצבעותיו, והוא ואיימי נעלמו באור זהוב.