המשמידה- פרק 9 חלק 1

קייט ישבה בחדרה והסתכלה על התקרה הגבוהה והמשוננת. היא ידעה שעשתה משהו שעיצבן את האולימפוס, היא ידעה שהיא הגורם למלחמה הקרבה, אבל היא לא זכרה מה עשתה, ככל שחשבה על זה יותר, כך נשכחו יותר פרטים בנוגע לאירוע.
היא הייתה כל כך מתוסכלת עד שגופה החל לרעוד, היא ידעה בוודאות שהיא תפוצץ משהו בקרוב, ועדיף שזה לא יהיה בשאול, בטח שלא לפני מלחמה. היא התעופפה מהחדר שלה במהירות, נתקעה בשדים אחרים במסדרונות ויצאה מהשאול בלי רשות. היא עפה לכיוון הארץ ועיניה כבר בוערות באש התשוקה להרג.
היא חיפשה בעיניה החדות חיה שתשיב מלחמה, חיה שלא תמות אחרי מכה אחת. היא חיפשה שק אגרוף. היא לא ידעה איפה היא ולא היה לה אכפת. בזווית עינה היא ראתה תזוזה מתחתיה ביער עבות, חזיר בר גדול באופן לא אמיתי הלך באיטיות בין העצים הגדולים. קייט נחתה במרחק מה ממנו וצפתה בו. הוא היה גדול מאוד, ונראה חזק ומאיים באופן יוצא דופן, היא אהבה את זה, אבל היא הייתה כל כך עצבנית ומתוסכלת שלא היה לה אכפת להרוג אותו.
היא יצאה ממקום מחבואה שהיה מאחורי עץ בעל גזע ירוק והתייצבה מול החזיר. היא לא התכוונה להשתמש בכוח על-אנושי, רק באגרופיה וברגליה. היא הייתה צריכה להוציא הרבה אנרגיה.
קייט יצאה ממחבואה שהיה מאחורי עץ בעל גזע עבה, מרוח במשהו ירוק עיסתי. החזיר, אף על פי שנראה גדול מאוד ומגושם, הסתובב לעברה במהירות מפתיעה. שני חיתים גדולים וחדים למראה יצאו מצדי אפו הוורוד, הגדול והנוטף, ושני ניבים צהובים יצאו מפיו הרירי. הוא בטש בקרקע בשתי רגליו הקדמיות וזינק במהירות לעברה. קייט חיכתה עד הרגע האחרון, ואז היא קפצה גבוה, עשתה סלטה באוויר ונחתה מאחורי החזיר כשחיוך מסופק על פניה. החזיר פנה אליה במהירות ורץ אליה שוב. היא קפצה מעליו נחתה על גבו ומשחה בחיתים שלו בחזקה. החזיר שאג בכאב או בזעם, היא לא ידעה ולא היה לה אכפת, זה היה הקרב שלו חיכתה, קרב שיסיח את דעתה ממה שלא זכרה שעשתה. היא הרגישה טיפשה, אבל באותו רגע לא היה לה אכפת, היא הסתכלה בעיניו של חזיר הבר וראתה אש בעיניו. זיק קטן של הבנה חלף במוחה, אבל היא השתיקה אותו, התוצאות לא עניינו אותה באותו רגע.
החזיר רץ אליה שוב במהירות, אך הפעם היא נשארה במקומה. היא חיזקה את בטנה, הזיזה את רגליה לעמידת מוצא, הרימה את ידיה מול פניה וחיכתה לרגע הנכון. היא עצמה את עיניה, רק שומעת את דהרת החזיר לעברה. היא הרגישה את ההילה שלו. הילה שחורה מאוד חוץ מכמה נקודות אדומות. היא הבינה עכשיו, היא לא יכלה לקבור את ההבנה ולהתעלם ממנה. זה החזיר של ארס.
ההבנה איחרה את המועד, עכשיו קייט לא יכלה לעצור, גופה היה דרוך מדי, האגרוף שלה כבר יצא לדרכו, אוגר בתוכו את כל התסכול שחשה במשך כמה ימים. היא צדקה כל הזמן הזה, המלחמה מתחילה באשמתה, החזיר יהיה הקש שישבור את גב הגמל, או במקרה הזה את הגב של האלים.
האגרוף פגע בין שתי עיניו הקטנות של החזיר, רעש פיצוח נשמע והחזיר התמוטט על הקרקע חסר חיים. קייט נשארה עם עיניים עצומות, יודעת שעדיף לה להישאר כך ולא לראות את מה שעשתה כרגע. היא הרגישה חום פתאומי.
"פקחי את עינייך שדה מלוכלכת, תתמודדי עם תוצאות מעשיך." אמר קול חזק, תקיף וזועם.
קייט פקחה את עיניה לאט. טבעת אש חמה הקיפה אותה ואת החזיר, לא היה איש לידה, וקול בקע מהלהבות. "את הרגת את בן בריתי, את תשלמי על מעשייך. כולכם תשלמו." אמר ארס.
"מלחמה.." מלמלה קייט לעצמה בשקט.
"כן שדה, מלחמה. מלחמה גדולה שתגזול את חייך ואת חיי חברייך. תגזול את כל מה שאי פעם חלמת עליו, אם זה בכלל אפשרי לשדים. תגזול את כל מה שעבדת בשבילו, לא משנה עד כמה הוא מלוכלך וחסר תועלת כמוך. תגזול ממך הכל!" צעק ארס.
"הכל…" מלמלה קייט בקול חנוק, נלחמת בדמעות שאיימו לעלות בעיניה.
"הכל." אמר ארס, מאשר את דבריה.
קייט השתמשה באנרגיה שנשארה בה, אור שחור ואדום אפף אותה והיא נעלמה באוויר. טבעת האש נכבתה לאט, ארס לא היה שם עוד, וגם החזיר. ככולם חזרו למקומם כדי לתכנן את הצעד הבא.