המשמידה- פרק 7 חלק 2:

"הבית.." ארס הרים את ראשו במהירות והביט בריכוז אל תוך היער. עיניו כאילו חדרו את גזעי העצים וראו בדיוק מה קורה גם ממרחק רב כל כך.
"בוא מהר, הן שם." אמר ארס והחל לרוץ אל תוך היער במהירות מושך אחריו את איידן, שניסה לשמור על קצב ולא ליפול מרוב מהירות.
לפני שרגלו הימנית דרכה על הקרקע, כבר רגלו השמאלית הייתה צריכה לזוז, איידן הרגיש שהוא עף. קול פיצוח חזק נשמע, וענף נפל מאחורי איידן במרחק של חצי צעד. הוא הפסיק לקלל את ארס על מהירותו, ובירך אותו על כך שהענף לא נפל עליו. ארס עצר ללא התרעה מוקדמת ואיידן נפל על הבוץ.
"אתנה!" הוא צעק ורץ אליה.
אתנה שכבה על האדמה והתוגה הלבנה שלה הייתה קרועה. כתמים בצבע בורדו היו מרוחים עליה במקומות אקראיים, וכתמים כחולים של מכות יבשות נראו על פניה.
ארס התכופף על ברכיו והרים אותה בעדינות. ידיה היטלטלו ברפיון באוויר.
איידן הרגיש בנוכחותה של אנרגיה חזקה שהתפצלה משני כיוונים, ארס לימד אותו להרגיש זאת באימונים שלהם עם החרב שלו איטיקו. "ארס.." הוא אמר בלחש.
"תחפה עלי." אמר ארס ונעמד מאחורי איידן.
"אני לא יכול לראות אותן, אני עדיין לא מלאך."
"בוא הנה בזהירות." אמר ארס. הוא העביר את ידו מול עיניו של איידן.
אור ירוק הבזיק מעיניו החומות, ופתאום העולם נראה לו שונה. הוא ראה דברים שלא ראה קודם, והרגיש דברים שלא ידע על קיומם. צבעים שלא הכיר נראו בין העלים של העצים ובתוך הגזעים, צבעים שלא היה לו שם בשבילם. הרגשות שלא ידע לומר מה הן.
הוא הרגיש בנוכחות מאחוריו והסתובב במהירות עם חרבו במצב הגנה.
"לילדון יש חרב גדולה, אתה בטוח שזה בטיחותי לתת חרב כזאת לילד?" שאלה קייט שנראתה פתאום לפניהם והביטה בארס בקול מזלזל.
"אני בטוח שהחרב הזאת בטוחה יותר בידיים שלו מאשר בידיים שלך." ירק ארס, "עכשיו זוזי מפה!" הוא צעק.
"מישהו לא מנומס פה, וזו לא אני. אתה אמיץ, כשאתה עומד מאחורי הילד."
"תשתקי קייט. ה"ילד" הזה טוב יותר משאת חושבת." אמר ארס והביט בשדה בכעס.
"תפסיקו לקרוא לי ילד!" צעק איידן.
"התגובה הזאת מראה על ילדותיות, ילד." אמרה קייט, "דרך אגב, בדקתי את הסוגיה בשבילך."
"הסוגיה?" הופתע איידן.
"ההורים שלך סובלים יותר משאתה חושב."
"הם בשאול?" הזדעק איידן.
"היו מתים.. אהה.. היו חיים!" אמרה קייט.
"סובלים בגן עדן?"
"בטח, מי כמוך יודע? שופט מלוכלך, הרשעים הולכים לגן עדן."
"מה בדיוק את רומזת?"
"שום דבר, למה אתם תמיד מחפשים את הסיבוך בכל דבר?!" נאנחה קייט, "הרשעים נמצאים בגן עדן, וגם כמה אנשים שחשבו שיהיה להם טוב שם למרות החברה ה.. מפוקפקת. ההורים שלך הם מאותם האנשים שחושבים כך."
"תפסיקי להסיח את דעתו!" צעק ארס.
"מה קרה? אני הבטחתי שאבדוק את זה בשבילו, ואני עומדת בהבטחותיי."
"הוא ביקש את זה?"
"לא, שאלתי אותו שאלה, והוא לא ידע את התשובה, אז אמרתי שאבדוק."
"זה לא תפקידך."
"אתה לא מכתיב לי את תפקידי!" אמרה קייט בגאווה גלויה.