המשמידה- פרק 6 חלק 3:

"כי חבר לה נעדר."
"בואי נלך לבית הזה ונראה מה יש שם."
הן הלכו בשדרה ארוכה, עם עצים ירוקים וגבוהים מימינן, וכביש צר ושחור משמאלן.
"זה פה בסוף השדרה." הצביעה סטיירוס על בית רחוק ואפרפר, שנראה מטושטש מבעד לגשם.
"יש פה ריח מוכר." אמרה קייט והסתכלה לצדדים באי נוחות.
"יש פה הרבה ריחות, אבל איזה מהם יכול להיות מוכר למישהי שמעולם לא הייתה פה?"
"בין כל שאר הריחות, יש פה ריח שאני מכירה."
"של מאכל? של אדם?…"
"אדם!" אמרה קייט בהבנה, קוטעת את סטיירוס, "זה ריח של אדם!" עיניה נפקחו לרווחה כאשר ההבנה חלחלה אליה.
"מי זה?"
"בואי." אמרה קייט, בלי לענות לשאלתה של סטיירוס. היא תפסה בידה והחלה לרוץ אל תאך העצים שבצד הימני של המדרכה.
שתי השגות רצו בתוך הפארק הרטוב במהירות על אנושית. הן עברו בין עצים גדולים שענפיהם עפו ברוח החזקה. הן לא הוציאו את כנפיהן הגדולות מחשש שייפגעו מהתנגשות בגזעים.
קול פיצוח נשמע ושתי השדות קפצו אחורה במהירות, כאשר ענף גדול נפל על הקרקע במקום שבו היו לפני רגע. קייט לא בזבזה אף רגע, היא ישר משכה את סטיירוס אחריה ועקפה את הענף שנפל.
הן רצו רחוק ולא עצרו לרגע. סוף היער החל להיראות לאחר כמה דקות של ריצה מאומצת.
קייט עצרה בקו העצים והסתכלה לצדדים מרחרחת את האוויר, סטיירוס הייתה חייבת להודות שקייט נראתה כמו כלבלב רטוב באותו הרגע, אבל היא שתקה מחשש לקיומה הממשי.
"בואי, זה פה מקדימה." אמרה קייט ומשכה את סטיירוס אחריה.
משהו בהילה שאפפה את קייט השתנה. האווירה הייתה מתוחה יותר. קייט הלכה לאט, מודעת לכל צעד ולכל מקום שבו רגלה דורכת.
"באמת יש פה ריח מוכר." אמרה סטיירוס אחרי שהתקדמו כמה צעדים.
"זאוס ופוסידון היו פה לא מזמן, ועוד אל שאני לא מזהה."
"והריח החזק של האדם שמעורבב עם האלים? את מכירה אותו?"
"כן, זה הטהור החדש, האיידן הזה."
"הילד גר פה, באמצע שום מקום?"
"בעבר, עכשיו הוא מוגן בחסות האלים האלה."
"הריח שאת לא מזהה, זה של אל או אלה?"
"אני לא בטוחה, אבל אני חושבת שזה אל, אולי הרמס."
"שלא תעזי להתבלבל ביני לבין השרץ האידיוט!" נשמע קול נשי וחזק מאחורי שתי השדות.
"ידעתי!" אמרה קייט, "משחק טוב, הא סטיירוס?"
"משחק?" שאלה האלה.
"את באמת חושבת שאני לא מזהה אותך אתנה?"
האלה לא ענתה.
"באמת משחק טוב קייט, אני לא ידעתי שזיהית את האלה, אבל מה ניסית להשיג דרכו?" שאלה סטיירוס בחשש קל.
"רציתי שהיא תצא מהמחבוא הזה שלה, היה לי ברור שהיא פה, מסתכלת עלינו ומחכה לתקוף כשאנחנו לא עירניות."
"רצית שהאלה תצא? ועוד עצבנית?" שאלה סטיירוס בזעזוע.
"למה לא?" שאלה קייט מופתעת מהזעזוע שהביאה השדה.
"כי אלה עצבנית לא תרגיש רגשות אשם אחרי רצח, בטח לא של שדה." אמרה אתנה וחיוך זדוני עלה על פניה.
"רגשות אשם? חשבתי שאף פעם אין לכם בעיה להרוג אותנו, גם אם לא עשינו כלום! ואל תעזי לנסות אסטרטגיות קרב וטריקים מלוכלכים עלי, אני מכירה כמה וכמה טריקים נגדך, את לא תצליחי לפגוע בי אף פעם!"