המשמידה- פרק 6 חלק 2:

"סטיירוס!" צעקה קייט כדי להישמע מבעד לרעש המתכות הפוגעות אחת בשנייה.
"כן המפקדת?" השדה התעופפה אליה בקלילות ונחתה בהשתחוות קלה.
"בואי איתי אחרי האימון." אמרה קייט ונעצה בסטיירוס מבט רב משמעות. כל העיניים היו מופנות לסטיירוס בפחד על מר גורלה. הם ידעו שקייט לא סתם מבקשת להיפגש עם שד אחרי אימון- הוא בדרך כלל לא חוזר.
השדה הייתה שחקנית טובה, היא ידעה שקייט לא רוצה שידעו את האמת בדבר הפגישה שלהן, אז היא הלבישה על פניה מבט מפוחד, זהה למבט על שאר השדים בחדר, אך בעיניה נצצה ההבנה שמאחורי דבריה הלא שגרתיים של קייט.
"כן המפקדת." היא אמרה בשקט והתעופפה בחזרה אל בן זוגה כדי להמשיך באימון הסכינים שלה.
היא הייתה אחת מהלוחמים הכי טובים בקבוצה. היא התמחתה כמעט בכל סוגי כלי הנשק הקיימים בשאול: סכינים, חרבות, קלשונים, שוטים מורעלים, חץ וקשת, חניתות ופגיונות, וכמובן, הציפורניים המורעלות האופייניות לשדים.
קייט הסתובבה עוד קצת בין השדים שלה, תיקנה עוד כמה תקלות ביציבה, או באחיזת הנשק, אמרה להם מה לעשות במקרה שמשהו שאליו הם לא התכוננו, קורה. כמה פעמים אפילו החליפה את אחד מבני הזוג כדי להראות להם בדיוק מה עושים. מבחינתה, דיוק מביא לשלמות.
"בסדר כולם, הייתם בסדר היום, האימון נגמר. איפה שני הצעירים ששלחתי היום בבוקר למעלה?"
שני שדים רזים וחלשים למראה נחתו לפניה וירדו על ברכיהם בהשתחוות.
קייט גלגלה את עיניה בשעמום, היא שנאה תמיד את הצהרת הכבוד הזאת. היא לא שונה מהם, היא פשוט מאומנת יותר, ומסורה יותר לעבודתה.
"קומו על רגליכם." שני השדים קמו ועמדו זקוף מולה. את זה היא אהבה, את הביטחון שהם שידרו, את הלהט שפרץ מגופם.
"המפקדת?" אמרו שניהם בתאום מושלם.
"מוכנים לעלות שוב? אני צריכה דיווח מלא על המבחנים של הילדון הטהור החדש שלהם."
"כן המפקדת, מיד המפקדת." אמרו שניהם, שוב בתיאום מושלם.
הם פרשו את כנפיהם וטסו במהירות למעלה, אל מחוץ לשאול.
"האימון נגמר, אחרי ששני אלה יחזרו יהיה לי יותר מידע על הקרב הקרוב, ואז נוכל להכין את עצמנו כמו שצריך."
"כן המפקדת, תודה המפקדת." אמרו השדים בקול חזק ויצאו מבמת הקרב במהירות.
סטיירוס נשארה לעמוד על במת הקרב והסתכלה בה. קייט החלה ללכת לכיוון היציאה האחורית מבור האימונים, היא שמעה את צעדיה של סטיירוס ההולכת מאחוריה, שתיהן שתקו.
הן הלכו לאורך מסדרונות שונים וחשוכים בשאול, עד שהגיעו לדלת עץ גדולה. קייט דפקה על הדלת פעמיים והתרחקה שני צעדים אחורה. היא הרגישה את הלחץ של השדה שמאחוריה גובר עם כל רגע שעובר.
"יבוא." נשמע קול רק וקשוח באותו הזמן.
קייט פתחה את הדלת וסימנה לסטיירוס לחכות. היא נכנסה פנימה וסגרה את הדלת אחריה.
"שלום לשדה המועדפת עלי." אמר הקול כשהדלת נסגרה.
"שלום לאדון." אמרה קייט בקול מפתה.
לוציפר הסתובב בכיסאו השחור עם עיטורי הזהב והסתכל בה בעיניים שחורות בורקות, "למה זכיתי בכבוד שבנוכחותך הקורנת? הוא שאל ונשך את שפתו התחתונה, ועל פניו הופיע חיוך ממזרי. הוא החל לקום על רגליו, אבל היא עצרה אותו.
"באתי בשביל לבקש אישור לרדת למטה."
"לרדת למטה?" שאל לוציפר בהפתעה, "אף פעם לא רצית לרדת לשם."
"אני רוצה לראות מה יש שם."
"את יכולה ללכת לאיבוד, את לא מכירה את המקום."
קייט הביטה בו שלגלוג קל.
"כן.. שחכתי עם מי אני מדבר. ובכל זאת, אני מבקש לבוא איתך."
"סטיירוס תבוא איתי." אמרה קייט, ספק מבינה את המשמעות העמוקה שבדבריו, ספק לא.
"בסדר." אמר לוציפר בקול מאוכזב מעט, "לכמה זמן?"
"אני לא בטוחה."
"לא מאוחר מדי."
"כן, אמא."
"כשחושבים על זה, מזמן לא ביקרת אותה."
"אני אלך אליה כשאני אחזור, או מחר. תלוי בשעה."
"מבטיחה?"
"נשבעת בנהר הסטיקס." חייכה קייט ויצאה מהחדר, לא לפני שלוציפר הספיק להגיד לה לא לעלות למעלה. "תודה." היא אמרה לפני שסגרה אחריה את הדלת.
סטיירוס הביטה בה בבלבול. "אנחנו יוצאות החוצה." אמרה קייט וחייכה חיוך קטן.
"לארץ?" שאלה סטיירוס וחייכה חיוך רחב מלא בשיניים לבנות.
"כן. אני מקווה שאת מכירה את המקום, אני לא רוצה שנלך לאיבוד היום, זה לא טוב למוניטין שלי."
"קייט, העולם גדול, אף אחד לא מכיר את כולו. לאן את רוצה ללכת?"
"מקום ירוק מאוד, עם גשם, קריר, בלי הרים."
"לונדון. לשעבר."
"לשעבר?"
"כן, המלך החדש שינה את שמה לבאסקה."
"למה?"
"אני אסביר לך בדרך?"
"בסדר."
"אירופה נכבשה על ידי המלך רוברט לפני שישים שנה. הוא היה אז רק בן 8 וכבר פיקח על הצבא של אביו המנוח. הוא שינה את שמות הערים שלא אהב.
לונדון הופצצה לאורך כל הכיבוש, והיא נחרבה כמעט לגמרי, לכן היא נקראת "באסקה", בשפה הבאסקית, שפת האם של המלך רוברט, המשמעות היא חורבה."
"אני לא אוהבת את הרוברט הזה."
"אף אחד לא אוהב אותו, אבל הם רוחשים לו כבוד בשל אביו, שהיה מלך טוב ונאמן לעמו. עכשיו יש דיקטטור שכמעט בלתי אפשרי להפיל."
"בטוח יש דרך. תמיד יש דרך!"
"כן, אני יודעת כמה את טובה במציאת פתרונות בלתי אפשריים."
שתי השדות הסתובבו בעיר באסקה, בלבוש אזרחי ובלי כנפיים. לא היה אכפת להן להיראות, הן רק רצו ללכת בשקט ברחובות העיר הירוקה, ולהנות מהגשם השוטף את הרחובות.
לא היו אנשים בחוץ, כולם ישבו בבתים ושתו תה.
"מה את אומרת על המקום?" שאלה סטיירוס.
"אני אוהבת אותו, יש פה הכל!"
"לא מזמן מישהי התאבדה פה." אמרה סטיירוס בידיעה שסקרנותה של קייט תתעורר ברגע.
"התאבדה? למה?"