המשמידה- פרק 4 חלק 3:

"הענשתי את המלך, ואת דימיטריוס. אני לא ארשה אי צדק בעיר שלי. ואת ארבעתם הבאתי לפני זאוס. סיפרתי לו את סיפור חייהם, והוא התרשם מהם מאוד. כל אחד מהם קיבל תפקיד. מיכאל קיבל את תפקיד ההגנה על שאר המלאכים, גבריאל קיבל את תפקיד ההגנה על האולימפוס עצמו, רפאל קיבל את תפקיד הריפוי של החולים והפצועים בגן עדן ואוריאל קיבל את תפקיד השפיטה בהיכל הצדק שלפני הכניסה לגן עדן או לשאול."
'אז אוריאל מת.'
"כן, ומיכאל כמעט נשבר כשזה קרה."
'אבל עכשיו גם הוא מת.'
"נכון, קייט הרגה אותו. הוא יצא בהתקפה עליה."
'בגלל אוריאל?'
"לא היא הרגה אותו, שדה אחרת, לפני הרבה זמן. הוא היה עצבני, קייט מזכירה את אותה שדה שהרגה את אוריאל בכוחה."
'אהה, הבנתי. את אומרת, שהוא רצה לנקום.'
"אני מתארת לעצמי."
'אתנה..?'
"כן?"
'אני מפחד…'
"מהמבחנים?"
'לא. אני מתחיל לחשוב שהם עדיפים על העבודה.'
"הם קשים יותר."
'הם בטוחים יותר.'
"הינה זאוס." היא לא הייתה מסוגלת לענות לו, הוא צדק. המבחנים היו בטוחים יותר מעבודתו, בעיקר עכשיו כשקייט גילתה על תכניותיהם. איידן היה בסכנה איומה.
"שלום ילד."
'שלום זאוס.'
"דיברתי עם לוציפר. הוא מדבר עכשיו עם קייט. אסור היה לה להגיע לפה."
'לוציפר הוגן?'
"מאוד. הוא היה מלאך פעם. יש דברים שכאשר הם מחלחלים אליך, הם פשוט לא משתנים."
הקרב במוחו של איידן התחיל להתערפל, הצבעים התערבבו אחד בשני ואי אפשר היה להבין מה רואים. הכאב שהרגיש בכל פעם שמלאך מת נחלש ונעלם.
איידן פקח את עיניו לאט, מפחד לראות את דמו מטפטף על הרצפה הלבנה של ההיכל.
"אין לך מה לדאוג ילד, קייט שיחקה במוחך, אבל גופך נשאר שלם."
"אכפת לך אם אני אחליט את זה בעצמי?"
"אין שום בעיה ילד." צחק זאוס.
איידן התרומם למצב ישיבה והחל לטפוח קלות על חלקי גופו. דבר לא היה חסר, והדבר היחיד שכאב היה ראשו בגלל חוסר השינה.
"מרוצה?" שאל אפולו בחיוך.
"מרוצה." חייך אליו איידן.
"משהו בך השתנה." אמרה אתנה.
"למה את מתכוונת?"
"הגישה שלך, אתה פחות עצבני."
"אני עייף מכדי להיות עצבני עכשיו."
"אם אתה אומר." חייכה אליו וטפחה על כתפו באהדה.
"אז מה עושים היום?"
"היום מתחילים האימונים."
"יופי!" צחק איידן.
"אתה תעבור מספר אימונים אצל כל אל, לכל אל יש אימון משלו."
"מי ראשון?"
"הרמס."
"הרמס ראשון?" שאל איידן בספק קל.
"יש בעיה?" נשמע קול מאחוריו.
איידן הסתובב וראה את הרמס נעול בסנדליו המכונפות ובשריון קל וכסוף.
"לא אין שום בעיה." אמר איידן והסמיק מעט.
"יופי. אז בוא נלך."
"נלך לאן?"
"לבית הספר שלך, כמובן."