המשמידה- פרק 4 חלק 1:

"היי, קום."
"אתה חושב שהוא יתעורר בקרוב?"
"הזהירו אותו, אין סיבה שלא. הוא נושם והכל בסדר אצלו."
"אז למה הוא לא מתעורר?"
"אני לא יודע"
"ולמה העיניים שלו עצומות בחוזקה, כאילו כואב לו משהו?"
"אני לא יודע."
"איידן? קום, בבקשה?"
איידן שמע את הקולות מדברים עליו ומנסים להעיר אותו, אך הוא לא הצליח לפקוח את עיניו. הוא היה ער כבר שעות. התמונות מהקרב לא הפסיקו לעבור מול עיניו העצומות. הוא ניסה כל הלילה להתעורר, לקום, אך לשווא.
'תעזרו לי!' הוא צעק במוחו, נזכר במה שאמר לו פוסידון, משהו על כך שהם שומעים את מחשבותיו.
"שמעת את זה?"
"כן, שמעתי. הוא מבקש עזרה."
"אבל מה קרה לו?"
"אני לא יודע."
"אתה אל הרפואה, אפולו בבקשה תעזור לו. תמציא משהו."
"אתנה, את אלת החכמה תמציאי את משהו, ואני אשתמש בהמצאתך כדי לעזור לו. כרגע ידי כבולות."
"איידן? אם אתה שומע אותי תחשוב 'כן'."
'כן.'
"יופי. כואב לך משהו?"
'לא.'
"אז למה אתה לא פוקח את עיניך?"
'אני לא יכול, היא לא נותנת לי.'
"מי זאת היא?"
'אני לא יודע. היא באה לפה אתמול ואמרה שגורלי יהיה כגורלו.'
"היא נמצאת פה?"
'לא, היא הלכה מזמן.'
"זאת אלה?"
'לא, היו לה כנפיים שחורות.'
"שדה.."
'שדה?'
"אפולו.."
"אני יודע, אני יודע. אני אלך להודיע לאבא."
"בסדר."
"איידן, אנחנו נמצא דרך לעזור לך."
'איך?'
אתנה לא ענתה לו, היא לא ידעה בעצמה כיצד יוכלו לעזור לו. יש רק שדה אחת שהייתה מספיק חזקה כדי להכניס אותו למצב כזה.
"קייט!" היא הוציאה את שמה דרך שיניים חשוקות.
'קייט?'
"היא שדה מאוד חזקה ואכזרית. היא הרגה הרבה מלאכים טובים."
'יש מלאכים לא טובים?'
"לא, אין. התכוונתי לטובים מבחינת יכולות."
'ספרי לי?'
"את המלאך מיכאל אתה מכיר?"
'שמעתי את השם.'