המשמידה – פרק 10 חלק 3:

"איידן, תשמור על עצמך. אל תתן להם לגעת בך, אתה חשוב מאוד לאיזון."
"כן אדוני המלאך גבריאל." אמר איידן. הוא לא חשב שהמלחמה הזאת נחוצה. או שהיא נחוצה, אבל לא בסדר גודל כזה.
"אתם מוכנים?" שאל גבריאל את מלאכים שעמדו מולו.
"מוכנים!" הם צעקו.
"השמדה מוחלטת! בלי רחמים."
"בלי רחמים!"- "בלי רחמים…" מלמל איידן קצת באיחור. למזלו, אף אחד לא שמע אותו.
"עמדו בשורה." אמר גבריאל אל המלאכים.
כולם נעמדו במבנה הקרב שעליו התאמנו בשעה האחרונה. כל אחד ידע לאן הוא זז כאשר יפגשו בשדים, וכל אחד ידע את מי הוא תוקף. "מוכנים?" צעק גבריאל.
"מוכנים!" צעקו כולם. איידן לא צעק. משהו הרגיש לו שגוי במלחמה הזאת.
"טוס!" צעק גבריאל עוד לפני שאיידן הספיק למצמץ, וכולם התעופפו לעבר הכתם השחור אדום שנראה במרחק.
"גבריאל?" שאל איידן.
"ילד, מה אתה עושה פה? אנחנו במלחמה, טוס!"
"אני לא לוחם גבריאל, אבל אני מבטיח לעשות כמיטב יכולתי על מנת לעזור לשמור על העולם מהשמדה ומאנרכיה."
"בסדר, מספיק טוב בשבילי. תנסה לחזור בחיים ילד, עכשיו טוס!"
"אתה מגן האולימפוס, ואתה לוחם הגון. למה השמדה מלאה? אתה יודע שזה יפגע באיזון של העולם. אתה יודע שאסור לנו לתת לזה לקרות, משום שבדיוק על האיזון הזה ניסינו לשמור כל השנים."
"אתה לא תבין, אתה רק ילד."
"אני ילד, אבל עברתי מספיק בחיי הקצרים, ובקיומי הקצר בתור מלאך, אני לא רוצה לראות אותך מאבד את עצמך."
"אני לא מאבד את עצמי שופט." אמר גבריאל בקול תקיף, מתחיל לאבד את עשתונותיו.
"בדיוק על זה אני מדבר. שמעתי שהיית אדם טוב תמיד, שהגנת על חבריך, שמרת עליהם.."
– "ואז הגענו לפה, ולא הצלחתי להגן על חבריי! נשארנו שניים, ורפאל לא יכול לעשות הרבה."
"גבריאל, אני מבין את האובדן שלך, באמת. מיכאל ואוריאל היו כמו אחים בשבילך.."
– "לא כמו. הם היו אחים שלי."
"אני יודע כמה קשה לאבד את מי שאתה אוהב, בעיקר כשהאשם לא נענש על מעשיו. הורי נרצחו לפני שבע שנים במקום כלשהו ביער ליד הבית שלי, השוטרים אמרו שזו הייתה תאונה, אבל אני יודע שזה לא נכון. הייתי במקום וראיתי…. את מה שקרה שם" איידן מלמל את המילים האחרונות.
"אני מצטער ילד, באמת."
"גבריאל, אל תרד לרמה הזאת, נקמה היא משהו כל כך נבזה, כל כך לא נכון, כל כך לא אתה."
"אני.. אני כבר לא יודע מי אני. האחים שלי תמיד ידעו מי אני, תמיד אמרו לי, ואני האמנתי להם, עד שהם מתו. עכשיו, עכשיו אני לא יודע כלום."
"אתה המלאך גבריאל, אחד מארבעת שומרי האולימפוס, המפורסם ביותר בארץ מלמטה, והגיבור הגדול באולימפוס ובשאול גם יחד. אתה אמיץ וחזק, וטוב לב. אתה גבריאל, שנולד במחוז תסליה עם מיכאל, אוריאל ורפאל. אתה גבריאל שהציל אותם מחיות הטרף שעברו את המלכודות של מיכאל. אתה המלאך שמוכן לעשות הכל למען הצדק ולמען חבריו."
"לא מגיעות לי כל כך הרבה מחמאות."
"אלה לא מחמאות, אלו עובדות. עכשיו צא לשם ותודיע לכולם שאתה יודע עכשיו מי אתה, ושאתה לא מוכן להשמדה מלאה. אתה בעד העולם ובעד הסדר והאיזון."
"אתה צודק ילד, תודה."
"בוא נלך להילחם." אמר איידן בחיוך ושלף את חרבו מנדנה. איטיקו השמיעה צליל מתכתי ומלודי, ונוצת הנץ שליד הניצב התעופפה ברוח הקלה.