המשמידה- פרק 1 חלק 2:

"אוקיי, אז נתחיל."
"כן המפקדת!" אמרו כולם בקול חזק והצדיעו.
הם עמדו בשלוש שורות ארוכות שהתפרסו לאורך כל הבמה. היא עמדה מולם וצעקה פקודות: "אתה לפה, את לשם, אתה! עמוד במקום!" הם לא העלו על דעתם להמרות את פיה, הם ידעו שהיא תהרוג אותם. ובכלל, היא הייתה עילוי. הם רצו ללמוד ממנה, רצו להיות לצידה, הם העריצו אותה בכל ליבם.
"כנפיים הכן.." מאה שמונים כנפיים נפתחו והוכנו לצד גופו של כל שד. "עיניים הרם.." מאה שמונים עיניים הורמו מעלה לכיוון היציאה הקטנה מהשאול. "ידיים מתח. ו.. עוף!"
תשעים שדים עלו בבת אחת מהקרקע מנסים בכל כוחם להיות הראשונים ובכל זאת לשמור על הצורה המעגלית והסיבובית שקייט אמרה להם להישאר בה.
הם יצאו במלוא הדרם מהשאול יפים יותר מכל יצור אחר חוץ מהמלאכים. המלאכים הבלונדיניים האלה.. עם העיניים הכחולות והכנפיים הלבנות והגדולות. השדים נראו בדיוק אותו דבר רק בצבעים שונים וקצת נמוכים יותר. שיערם היה שחור או חום כהה, עיניהם היו שחורות ובורקות וכנפיהם היו גדולות ושחורות. גם הלבוש לא היה שונה במיוחד. המלאכים לבשו חולצה לבנה לגמרי עם שני כפתורים בכתפיים בצבע של עיניהם, מכנס לבן ופשוט וגלימה בצבע לבן עם סמל של האות אייץ' מסולסלת במקצת והמלאכיות לבשו שמלה לבנה עם חגורת מותניים בצבע של העיניים שלהן ושרשרת עם אותו הסמל.
השדים לבשו חולצה בצבע שחור עם האות אס מסולסלת על החזה שלהם בצבע אדום, מכנס שחור שבכל פעם שהרגו מלאך נוספו אליו נקודות אדומות בחלקו התחתון ולא הייתה להם גלימה. הבנות לבשו שמלה שחורה וסמל האס היה בצבע אדום על שרשרת שנתלתה מצווארן.
חוץ מקייט. לה היו עיניים ירוקות כמו צמרת של עץ בחורף האירופאי. היא הייתה גבוהה יותר מהממוצע אבל זה התאים בדיוק לגופה הדק והחטוב.
שיערה היה שחור כמו הלילה שבו נולדה ובו חיה כל חייה. קרניים דקות יצאו מראשה- לא ארוכות ולא קצרות ואדמדמות. שמלתה, שלא כמו שאר השדות הייתה אדומה כמו דם והסמל שבשרשרת היה שחור כמו שיערה.
כל שד רצה שתבחר בו וכל שדה קינאה בה ובסתר ליבה קיוותה שאחד המלאכים שעוד נותרו יצליח לשים עליה את ידו הטהורה.
ברגע שכל השדים יצאו מהשאול היא הרימה את עצמה לאוויר. כנפיה תפסו את האוויר החם והרימו אותה גבוה יותר ומהר יותר. היא השיגה את הקבוצה ועפה לראשה. את המתקפה הזאת על המלאכים היא תנהיג.
היא ראתה את הזכרים מסתכלים בה כשהיא טסה על פניהם במהירות. היא נהנתה מכל תשומת הלב שקיבלה, ונהנתה עוד יותר לדחות את כולם. השרשרת שלה החלה לזהור באור אדמדם והיא נעצרה בפתאומיות. האוויר היה דומם וטעון באנרגיות. תשעים השדים לא זעו ולא מצמצו. משק כנפיים רך נשמע במרחק וענן לבן החל מתקרב אליהם.
"זה רק ענן." אמר אחד השדים הצעירים. קייט הסתובבה אליו במהירות מסחררת, מהירות שרק היא יכלה להשתמש בה. היא טסה אליו ולא השמיעה קול. היא קירבה את שפתיה האדומות לאוזנו ולחשה כך שאף אחד לא שמע אותה "אם זה היה רק ענן לא הייתי יוצאת היום מהמיטה." השד פער את פיו לרווחה ועיניו כמעט יצאו מחוריהן.
"סגור את פיך, הם יריחו אותך." היא לחשה לו בקול תקיף יותר.
הוא סגר את פיו והנהן באיטיות. היא גלגלה את עיניה ועפה בחזרה לראש הקבוצה. הענן המשיך להתקרב לאיטו. קייט הסתובבה אל הקבוצה וחצתה אותה לחצי בתעופה מהירה. כשחזרה למקומה היא סימנה לקבוצה אחת לעוף למעלה ולקבוצה השנייה לעוף למטה. השדים עשו כדבריה בלי לשאול שאלות על אף שלא הבינו מה בכוונתה לעשות.
קייט נשארה מרחפת במקומה. פרצופה היה אדיש ושידר קור וריחוק, ידיה היו רפויות לצדי גופה וכנפיה הגדולות נמתחו לכל אורכן.
קריאה חלושה שיכלה להישמע רק באוזניו של יצור עילאי ומיומן שוגרה לאוויר. זיק קטן של פראות עבר בעיניה הירוקות של השדה הבודדת.
הענן הלבן החל להתקדם במהירות לכיוונה, אך היא, לא זזה ממקומה. היא חיכתה בשקט, רגועה.
"עצרי בשם האל!" צעק מישהו מכיוון הענן.
קייט צחקקה. "קודם כל, למקרה שעיניך הטהורות פספסו זאת, אני לא זזה ממקומי. דבר שני, האל שלך לא יכול להגיד לי מה לעשות."
המלאך הראשי נרעד למשמע דבריה "איך את מעזה…"
"אני ועוד איך מעזה מלאך מלוכלך!"
"רב המלאכים מיכאל בשבילך." ירק המלאך בכעס.
"רב מלאכים.." חזרה אחריו קייט בלגלוג.
היא סובבה את גבה אליו לפני שיספיק להוסיף מילה, והחלה מתרחקת לאיטה.
"היי, עצרי!"
"בוא נשחק משחק. אני אטוס ואתה.. אתה תנסה לתפוס אותי." אמרה קייט בקול מתקתק וחזק מדגישה את המילה 'תנסה'.
היא המשיכה לעוף הרחק מהמלאך. קול מהדהד כמו רעם מתגלגל נשמע כשמיכאל הוציא את חרבו.