המשך לדם האולימפוס…

ליאו וקליפסו נחתו בשלום על גבעת החצויים.
קליפסו שלא ראתה את העולם שנים, נרגשת, צוחקת ובוכה משמחה באותו זמן.
"ליאו!" היא צעקה משמחה וחיבקה אותו באושר.
"הי, הבטחתי לא?!" חייכתי חיוך שובב ורצתי לכיוון הגבעה כשקליפסו רצה מאחוריי ופסטוס עף לבונקר 9.
היה כבר אחריי שעת כיבוי האורות, הלכתי בשקט לביתן הפייסטוס והצצתי פנימה, כולם ישנו שם בנחת.
סגרתי את הדלת והלכתי אל קליפסו שקלעה צמה בשיערה.
"ליאו, אתה מכיר את פרסי נכון?" קליפסו קשרה את הצמה בגומיה זהובה כשערה.
"כן אבל הוא בטח ישן…" אמרתי לה בלחש.
"אה…"היא מלמלה.
"צריך לישון" ליאו פיהק פיהוק ענקי והזיז את ידו לידית הדלת של ביתן הפייסטוס.
"רגע!" קליפסו אמרה קצת בקול קצת יותר מידי חזק.
"שששש!" אמרתי לה.
"סליחה…אבל איפה אני ישנה?" קליפסו כמעט נרדמה בעמידה.
"בואי יש שתי מיטות פנויות בבונקר 9…" אמרתי ופניתי לכיוון היער.
הגענו לבונקר ונכנסנו פנימה.
סגרתי אחרינו את הדלת והבערתי אש בידי.
נכנסתי למיטה אחת וקליפסו לשניה וחיביתי את האש.
"ליאו!" מישהו ניער אותי והעיר אותי.
פתחתי את עיניי לאט וקמתי.
התיישבתי על המיטה ושיפשפתי את עיניי.
"קליפסו זה הכרחי עכשיו?" מלמלתי.
"כן צריך ללכת!" הסתכלתי על עיניה של קליפסו.
"נו בוא!" היא אמרה בתקיפות.
נעלתי נעליים ויצאתי איתה החוצה מבונקר 9.
קליפסו רצה קדימה לתוך היער נרגשת.
כולם היו עסוקים בלדבר או לשחק.
"מה זה 'תפוס את הדדגל'?" קליפסו נעמדה ליידי ושאלה.
"זה משחק" אמרתי ושיחקתי בחגורתי "בני הפייסטוס אוהבים אתגרים ולכן הם משחקים מול בני אתנה" אמרתי.
"אה…" היא אמרה והשפילה מבט.
כשהם יצאו מתוך היער הם יצאו מול המרפאה.
וויל עמד בחוץ כשהוא מדבר עם ניקו.
ניקו הסתובב אלינו כאילו יש לו עיניים בגב.
"ל…ליאו?" הוא גימגם.
"כן זה אני!" חייכתי ואמרתי.
"ו…." הוא הסתכל על קליפסו במבט מבולבל.
"קליפסו!" היא אמרה בקולה הרך "הבת של אטלס…" קליפסו לא התגאתה בזה שהיא הבת של אטלס.
"רגע! את לא יכולה לצאת מאוגיגיה אז איך את פה?" וויל הצטרף לשיחה.
"ליאו…" היא הסתכלה עליי במבט של 'אני עדיין אוהבת אותך ואלדס!'.
"אפשר…."אמרתי בשקט והצבעתי לכיו!ון המשחק שהתחיל.
ניקו ווויל הנהנו וצחקו.
רצתי לכיוון המשחק.
ראיתי את ביתן הפייסטוס מתארגנים בצד המגרש בעוד שבני אתנה מתכננים מסלולים ותקיפות.
לקחתי מגנים לחזה ולראש ויצאתי אחיי למחצה לקרב.
נשמעה תקיעת הקרן של כירון ויצאנו.
לפתע נשמע קולו של…ג'ייק? כן זה היה ג'ייק מייסון!
"פסק זמן כל המתחרים להתכנס!" נעמדתי בין כל המתחרים.
ג'ייק הצביע עליי וחייך חיוך מאושר.
"ואלדס חזר!!!!" צעק בקול רם שאני חושב כל מחנה החצויים שמע אותו…?
"לא חזרתי לבד!"אמרתי בקול מספיק חזק שכולם ישמעו.
"מה זאת אומרת?" ג'ייק שאל.
"הבאתי איתי את קליפסו!" אמרתי בחיוך.
"ליאו!" שמעתי את הקול של אנבת' מאחוריי.
"אנבת'…!" הסתובבתי אליה וחיבקתי אותה חזק.
פרסי גם הגיע עם ג'ייסון הדג' ופייפר.
"כל-כך דאגנו לך!" פייפר אמרה וחיבקה אותי.
"אבל איך…?השיקוי הוא…איך שתית אותו?" אנבת' הסתקרנה.
"פסטוס, הוא הזריק לי אותו" אמרתי.
"אה…פרסי יש מישהי שממש רוצה לראות אותך!" הסתכלתי אל קליפסו שהסתכלה על פרסי.
"פרסי!" היא קראה וחיבקה אותו.
פרסי החזיר לה חיבוק קטן וחזר לעמוד ליד אנבת' שאחזה ישר בידו.
קליפסו נעמדה לצידי ונשקה על לחיי.
"אז הכל חזר לקדמותו ואפשר להתחיל במשחק!" אמרתי "אני אסביר אחרי המשחק את הכל אבל בואו נתחיל! יש לו משחק לנצח!!" חייכתי אל חברי לביתן, ורצתי לעמדת הקרב שתמיד הייתי בה.
קליפסו שבינתיים נסתה ללמוד את חוקי המשחק מוויל ניסתה להציץ במשחק תוך כדי… אבל נתפסה על ידי וויל.
לאחר זמן, אני וחבריי לביתן חזרנו צועקים מאושר על הניצחון.
"ליאו!" פרסי נופף אליי וסימן לי לבוא.
פסעתי אליו לאט כשחברי הביתן מסביבי.
"הי!הי! אפשר לעבור?!" קליפסו שנסתה להעביר אותי אל פרסי כבר עזבה את הרעיון של הביקוש ונעמדה.
"אני יכולה כבר לנשום?!" קליפסו צעקה.
כל החצויים בהו בה.
כמה מהם השתעלו ופינו דרך וכמה מהם ביקשו סליחה והלכו.
"הי!" החזקתי בידה של קליפסו ומשכתי אותה אליי.
"מה אתה רוצה, אידיוט?" היא חייכה.
החזרתי לה פרצוף אידיוטי.
"בואי נכיר לך כמה חצויים!" החלנו לרוץ אל פרסי ואנבת' שכבר התיישבו על שתי אבנים ושתו מים.
"תודה שנזכרת להגיע ואלדס!" אנבת' חייכה ונעמדה.
"בבקשה אני מצטער נתקענו בפקק-" פרסי קטע אותי בחיבוק.
"חשבנו שאתה מת.." הוא לחש לאוזני.
"אני חשבתי שאני מת בעצמי!" החזרתי לו חיבוק והשתחררתי.
פרסי צחק צחוק מאולץ וצעד צעד אחורה.
"במדורה נספר הכל, הבדחה של ואלדס!" צחקקתי.
הם החזירו לי חיוך והלכו.