המסע הגורלי פרק 15+16 מוקדש לנטע די אנג'לו

נקודת מבט ולנטין:
התיק שלי כבר היה מוכן, היו בו: אוכל, בגדים, כסף רגיל, דרכמות וכמה עוגיות ומשקה מוזר שכירון נתן לי "אם מישהו יפצע אנוש" הוא אמר.
כולם כבר חיכו לי ליד המגן וכל שאר המחנה היה שם גם כדי לאחל לנו הצלחה.
עמדנו לצאת, עמדנו, שמעתי את אחד הקנטאורים.
"מה קורה?" שאלה טיילור
"אני הכרתי את אימא של ולנטין באופן אישי והיא נתנה לי את אלה לפני שהיא מתה" הוא אמר והראה לי שרשרת וטבעת תואמות בצבע אפורר-כסוף ועם עיין שיש לה במקום אישון ברק.
"זה יפיפה" אמרתי
"היא אמרה לי שאת יודעת איך להישתמש בהם ותידעי למה תשמש השרשרת באולימפוס" הקנטאור אמר
"תודה" אמרתי והוא הלך, ועכשיו אנחנו הולכים
הוצאנו רגל מתוך הדבר שמגן עלינו, ממפלצות ואפילו ממוות.
,"אני מודה, אני מפחד" אמר ג'ייק וגרובר בזמן הזה עשה פיפי מרב פחד
"טוב עשינו את הצעד הראשון בלי למות" אנסטסיה אמרה "מה זה אומר לגבי הצעד השני"
"אנסטסיה!" טיילור אמרה
"אז מה עושים?" שאל דרק
"אני אמורה לקבל רמזים מהאלים או משהו ניראה לי" אמרתי
המשכנו ללכת לאט ופתאום ג'ייק נעצר

נקודת מבט כללית:

ג'ייק נעצר והחזיק את ראשו בין שתי ידיו
"ג'ייק!" קראה ולנטיין בבהלה
ג'ייק לא ענה ופתאום עיניו זהרו באור לבן וקולו הפך עמוק
"את יודעת מה את צריכה לעשות, רק תיסכלי בתוך העין אחות קטנה" אמר ג'ייק בקול עמוק
"ג'ייק?" שאלה ולנטין
"נאנאנאנאנאנא בבקשה, הרקולס" ג'ייק/הרקולס אמר
ג'ייק היתמוטט ונפל לריצפה, הוא פתח את עיניו והן חזרו להיות עיניו האמיתיות.
ולנטין חיבקה אותו חיבוק חזק, ג'ייק הסמיק אך אז כולם היצטרפו לחיבוק חוץ מאנסטסיה (היא שונאת חיבוקים).

נקודת מבט ולנטין:
ניזכרתי במה שהרקולס אמר לי, להיסתכל בעין.
הטבעת הייתה על ידי, היסתכלתי עמוק לתוכחה , לא ראיתי כלום.
ניסיתי עוד פעם, ואז ראיתי מפה, מפה אל היעוד שלי.
"אנחנו צריכים מונית" אמרתי ורצנו לכביש הראשי לקבל מונית.
ניכנסנו למונית .
"לאן ילדים?" שאל הנהג
היסתכלתי על המפה וראיתי שם כתובת.
"המוזיאון הלאומי" אמרתי
"זו נסיעה ארוכה! את בטוחה שיש לך כסף?" שאל הנהג
"כן" אמרתי והיסתכלתי על סכום הכסף הגדול שבידי.
לא יכולנו לדבר במהלך הנסיעה בגלל שהאיש הזה הוא איש תמותה פשות, לא רצינו לסכן אותו.
"הגענו" אמר המהג
"תודה" אמרתי ונתתי לו את הכסף
"אז המוזאון הלאומי, מה נעשה פה? ניראה תערוכות?" שאלה אנסטסיה
"לא סתם תערוכות" אמרתי "תערוכות מיתולוגיה יוונית, אמור להיות שם רמז, סימן"
"אז בואו ניכנס" אמרה טיילור
עמדנו להיכנס עד שראיתי שלטים שתפסו את מבטי.

~נעדרת~
הנערה ולנטין ווקסט נעדרת
~~~~~~~~~~~~~~~~
~~~~~~~~~~~~;~~~~~
~~~~~תמונה~~~~~~~
~~~~~~~~~~~~~~~~
~~~~~~~~~~~~~~~
פרס כספי גדול ינתן למוצא
ט"ל: ###-#######

איאן לא היתעצל יותר מדי כדי ללכת לנות דפוס ולהדפיס שילטי נעדרת?
כבוד
לידה הייתה מודעה נוספת.

~נעדר~
בני היקר נעדר כבר זמן רב אנא עיזרו לנו לימצוא אותו!
~~~~~~~~~~~~~~~
~~~~~~~~~~~~~~
~~~~תמונה~~~~~~
~~~~~~~~~~~~~~
~~~~~~~~~~~~~
פרס ינתן למוצא הישר
ט"ל:###-###########

לפחות לג'ייק יש הורים יותר טובים….

"ולנטיין!" קרא ג'ייק
"אני באה!" אמרתי
הלכתי לחבורה וניכנסנו למוזאון
"וואו" ניפלט מפיו של רוי "המוזאון הלאומי"
"כן כן ואט אוור" אמרה אנסטסיה
לצערינו הרב הכניסה לא הייתה בחינם
"מה נעשה? אנחנו צריכים לחסוך כסף" אמר רוי
"תיסתכלו ותילמדו" אמרה אנסטסיה והתחלתי לחשוש, לא ניראה לי שאני היחידה
"תעמידו פנים שאתם בוכים ותנו לי לדבר" היא אמרה
הלכנו איתה, מה היה לנו לעשות?!?!?!?!
הלכנו ובכינו.
השומר ניגש אלינו
"הכל בסדר?" הוא שאל
"ניראה לך?!" שאלה אנסטסיה בקול עצוב
"מה קרה?" הוא שאל
"ההורים שלנו ניכנסנו ובטעות שקענו באייפון ועכשיו אנחנו לא יודעים איפה הם!" אמרה אנסטסיה בקול חנוק
"בואו תיכנסו, תימצאו את ההורים שלכם בפנים" השומר אמר והכניס אותנו
"תודה לך" אמרה אנסטסיה ועשתה כאילו היא מנגבת את דימעותיה.
הפננו גב לשומר
"אני גאונה נכון?" היא שאלה
"כן" כולם ענו לה כולל אותי