המסע הגורלי פרק 14

גרובר הלך וכירון היתקרב אלי
"אז מה קורה עכשיו?" שאלתי בציניות
"את צריכה ללכת לאורקל" כירון אמר
"ובשפה שאני אבין" אמרתי
"האורקל מנבאת והיא נותנת רמזים להמשך ההדרך" כירון אמר
"ואני צריכה לעבור מסע כדי להגיע אליה?" שאלתי
"כן, מסע לעלית הגג של המחסן"כירון אמר
"למדת את דרכי" אמרתי וקדתי, פעם ראשונה שראיתי את כירון מחייך, חיוך מוזר אבל עדיין חיוך, ניראה לי.
הלכתי לעליית הגג, היו שם מלא דברים דוחים.
היה מין קרש עץ שעליו היה ראש עם מלא נחשים שמתכתיו היה רשום
~ראש מדוסה 1984~

"יאק" מלמלתי
ראיתי מן צינצנות מלאות בחומרים מוזרים ופסל של ראש שאני בטוחה שהעינים שלו עקבו אחרי
הפסקתי ללכת כאשר ראיתי דמות של ילדה עם שתי קוקיות בלונדיות ושימלת קיץ פרחונית.
היא הייתה יכולה להיות ממש יפה אלה אם כן היא הייתה ניראת כמו זומבי.
המשכתי להיסתכל עליה ואז ראיתי כתובה על הריצפה
~האורקל מדלפי~
"האורקל" מלמלתי .
פתאום פיה של המומיה ניפתח ועשן ירוק יצא ממנו, היתרחקתי ממנה בפחד.
העשן עטף אותי ופתאום החדר הישתנה וראיתי ארמון על ענן.
פתאום כוח חזק לקח אותי וקירב אותי לכניסה.
"מה קורה פה?!" שאלתי בפחד
ניכנסתי לתוך החדר עם מלא כיסאות,ו2 כיסאות בולטים, אחד יותר גבוה משאר הכיסאות והשני יותר גבוה מהראשון.
ניגררתי אל הכס הגבוהה ביותר
"מה את רוצה לומר לי?!" שאלתי בחלל הריק
היתיישבתי על הכס ופיתאום ראיתי דברים, שלום, שימחה, והאיש שיצא מהתאום נעלם.
"זה אולימפוס נכון? ואני יורשת העצר" הדברים עלו למוחי
"בגלל זה אמר הרקולס שהכס הילקח והישמר על ידיד האחד שאותו הוא בוחר, הוא היתכוון לגורל" אמרתי והמקום היתפוגג וחזרנו לעליית הגג, העשן חזר לפיה של האורקל ועיניה הפסיקו ליזרוח.
"תודה" מלמלתי ועיניה של האורקל זרחו לשבריר שנייה, נידמה לי שהיא אומרת בבקשה.

נקודת מבט כללית:

ולנטין יצאה מעליית הגג ופתאום שוב יצא מפיה של האורקל עשן ירוק ועיניה זרחו באור ירוק מסנוור.
"האחד אשר אהוב על האחת הניבחרת, יסבול, וילך ואולי יעלם" האורקל אמרה ובהבזק של שנייה כל העשן חזר לפיה ועיניה הפסיקו ליזרוח.