המסע הגורלי פרק 12

אכלתי בשקט את שאריות הפנקייק שכעבור 5 דקות כבר לא ניראה טעים בכלל.
אני מסתכלת על כל שאר הילדים, כולם ביחד ורק אני, לבד.
"הכל בסדר?" שמעתי קול, זה היה דרק.
"כן, רק מרגיש לי קצת לבד" אמרתי מחייכת חצי חיוך מאולץ.
"רוצה קצת חברה?" דרק שאל
"אני אשמח" אמרתי ודרק היתישב לידי
"אז איך זה להיות המיועדת?" הוא שאל
"אני עצמי לא יודעת, אני אפילו לא יודעת מה לעשות" אמרתי משפילה את מבטי
"נו דיי, אני רגיל ליגרום לאנשים להיתעצבן ולא להיות עצובים" הוא אמר ועשהפרצוף וציחקקתי
"למה בחרת אותי אבל?" הוא שאל
"כי אני רואה שאין לך הרבה חברים אז לא נעים לי" אמרתי ודרק חיבק אותי חיבוק מוחץ
"אוויר!!!!" אמרתי חנוקה ודרק שיחרר לי את החיבוק
"את יודעת, את הראשונה שבאמת דיברתי איתה ולא צחקתי עליה או איתה" דרק אמר
"אווו" אמרתי "נו טוב עוד חיבוק אבל הפעם עם פתח לאוויר" אמרתי והוא חיבק אותי
הוא חזר לשולחן אתנה ופתאום הפנקייק ניראה לי הרבה יותר טעים
נקודת מבט הרקולס:
המצב באולימפוס זוועה, כל אל רב עם אל אחר, רק אני נישארתי שפוי
"אבא בבקשה, אתה חייב להפסיק" אמרתי כשהוא ניסא ליזרוק ברקים על הרמס
"אתה לא תגיד לי מה לעשות!" הוא אמק והמשיך לנסות
"אתה יודע שעוד מעט הכס לא יהיה שלך!" אמרתי וזאוס נירגע מעט
"הבת שלך ואחותי למחצה תצליח להפיג את המילחמות בינכם, זה לא אתם! מישהו שולט עליכם מטרטרו.." "אל תגיד את השם הזה!" אמר זאוס "לשמות יש כוח ואתה יודע את זה"
הישתכוותי לפניו 'אחות קטנה בואי כבר!' מלמלתי לעצמי, הלוואי והיא הייתה שומעת את זה