המסע הגורלי-פרק 1
"אנחנו נאלצים לומר לך לעזוב את בית סיפרינו" המנהלת אמרה לי
"אוקי" מלמלתי
לקחתי את התיקים שלי ויצאתי מהפנימיה בחיוך גדול! לא יותר המורה המעצבנת למתמטיקה,לא יותר היועץ החנון…לא יותר אנני!
אבל אז כל השמחה שלי היתפוגגה, ה"אבא שלי" מחכה לי בבית.
ניכנסתי לתחנת אוטובוס ושם חיכיתי לאטובוס שלי אבל מתי שהוא הגיע לא עליתי עליו, חיכיתי לאוטובוס הבא ועליו אני עליתי.
האוטובוס היה מלא בילדים בני גילי,היתישבתי ליד נער עם שיער חום מתולתל.
חיכיתי עד שאני אגיע לתחנה האחרונה ונידמה לי שגם ככה הנער בעל השיער המתולתל
"לאיפה האוטובוס הזה מגיע?"שאלתי אותו
"לא יודע" הוא אמר לי
ראיתי שלט חוצות שבו היה כתוב משהו
"אתה ראית מה היה כתוב בשלט הזה?"שאלתי אותו
"אני דיסלקטי" הוא ענה
"גם אני" מלמלתי
"קוראים לי ג'ייק"
"ולנטין" עניתי לו
"שם מעניין" הוא אמר
האוטובוס היתרוקן מאנשים ורק אני וג'ייק נישארנו באוטובוס .
"אתה גר באיזור של התחנה האחרונה?" שאלתי
"לא ממש, אני די בורח מהבית" הוא מלמל
"נידמה לי שמצאתה לעצמיך שותפה למציאת בית חדש" אמרתי
"גם את בורחת?" הוא שאל
"כן, ואף פעם לא חוזרת"
תגובות (2)
המשך! כבר אין לי כוח לכתוב עוד דמויות…
תמשיכיייי וכתבתי דמות בהרשמה :)