המלך מידאס- הסיפור האמיתי, עיבוד חדש לסיפור המופלא של המלך מידאס

סיפורינו מתחיל ביום אביבי וקסום עם שמש חמימה ורוח קרה ומלטפת. בגנו של המלך מידאס שמלך על עיר אחת בפריגיה ששמה פסינוס. גן הורדים של המלך מידאס היה כל כך יפה, פרחים, עצים, צמחים. אולי הגן הכי יפה בעולם בתקופה שלו, חבורה של פסלים של נשים בהריון, עמדו בצד בפינה של הגן. מידאס אהב לבקר בגן שלו, הוא היה מתנדנד על נדנדת הפרחים ולעיתים רחוקות היה נפגש עם תושבי העיר ושרי הממלכה. בגן שלו, היו ורדים בכל הצבעים, בכל הסוגים והוא אהב אותו. בשעת בוקר מוקדמת חברו של מידאס רצה לבקר אותו, הוא קפץ ממיטתו, שטף פנים וידיים הוא הסתכל במראה הקטנה ואז הוא ראה שהוא פסל מזהב שלא זז. "זאת בטח סתם מראה שהדביקו עליה תמונה של פסל מזהב." אבל אז הוא צרח וגם פסל הזהב צרח, הוא יצא מחדר האמבטיה בבהלה, טרק את הדלת, נשען עליה והתנשם בכבדות. "טוב," הוא אמר כשנרגע, "מצפה לי דרך ארוכה, אבל לא כל יום פוגשים מלך גדול ומכובד." הוא אירגן לו תיק גדול, שם בו כל מיני דברים שהוא צריך ויצא מביתו, הוא הלך על השביל האדום רבע שעה ואז הוא ראה אגם עם מים מתוקים ואמר: "אני צמא" חברו של מידאס רץ אל האגם, התכופף ואז שוב פעם הוא ראה השתקפות של פסל מזהב, אבל הפעם הוא לא זז. חברו של מידאס, ששמו רותוס, הסתכח על הידיים שלו, אבל הן לא היו ידיים בצבע זהב, הוא ידע שמשהו מוזר קורה כאן, אבל הצימאון שלו היה יותר חזק מהפחד, הוא התכופף אל האגם והתחיל לשתות, אבל אז הוא נפל לתוכו. הוא לא ידע לשחות והוא בקושי הצליח, להוציא את ראשו ולנשום אוויר, הוא צרח ואז הוא ראה שוב, צולל מולו, פסל מזהב, ליבו פעם בעוצמה ומרוב בהלה הוא התחיל לטבוע, לפתע כל הים הפך לזהב, הגלים נעצרו והפכו לזהב, רותוס מצא את עצמו שוכב בתוך ים דומם, שכולו עשוי מזהב, הוא קם, לקח את התיק שלו והמשיך בדרכו, כאילו לא קרה לו שום דבר, היה לו מלא ביטחון עצמי, הוא חשב לעצמו שהוא בטח דמיין את פסל הזהב. רותוס התעייף, אבל הוא כל פעם לקח כמה צעדים והתחזק, הוא טיפס על סלעים, עבר ביערות והוא השמיע קול גדול כשהוא דרך על העלים, הוא הגיע לגן הורדים, אבל הוא היה עייף, הוא ישב על אבן אחת גדולה והוא לא רצה להירדם, לא הייתה לו שום כוונה לישון, אבל הוא נרדם והמשרתים ראו אותו והביאו אותו למלך מידאס. "מי זה? מה זה? ולמה לקחתם אותו?" שאל מידאס כשהמשרתים נכנסו עם רותוס לארמון, הם עצרו מול מידאס. מידאס בחן את רותוס את הפנים שלו ואז הוא פקח את עיניו באיטיות. "אה, זה רותוס, חברי הטוב" אמר מידאס וחייך את החיוך הכי גדול שלו, "צריך לארגן לו חדר עם מיטה, ארון, בגדים, ספרים, סרטים, קלטות, מדפים, בובות, צבעי גועש, בגדים, מכנסיים, חולצה, נעליים ולהציע לו את כל הכובעים המלכותיים שיש לנו בארמון." "אבל אדוני המלך, אין לנו את כל הדברים האלו" אמר אחד המשרתים, מידאס הסתכל על המשרתים בזעם, "תקנו את הכל מיד" "על חשבון הכתר? על חשבון הממלכה?" שאל אותו המשרת. "לא," אמר מידאס, "אתם תקנו את הכל מהכסף שלכם, למה? כי זה מה שאמרתי! מי שמתארח בהמון המלך, צריך להיות מכובד, להרגיש חלק ממשפחת המלוכה, האם זה ברור?" "ברור" אמרו המשרתים ויצאו מהארמון בריצה קלה. "יותר מהר!" אמר מידאס, "ואתה, רותוס, חברי היקר, נמצא לך מקום ללון בו, בטח אתה נורא עייף, אתה הגעת עד לכאן. הארמון שלי רחוק מהבית שלך אולי במרחק של שמונים ושישה קילומטרים, אם אינני טועה." "כן, רציתי לפגוש אותך, לראות אותך" אמר רותוס ונפל על ריצפת הארמון מרוב עייפות. "תזדרזו משרתים, הבחור העייף נפל מרוב עייפות" אמר המלך מידאס ועבר בין עמודי הזהב והסתכל על הפסלים. "אתה צריך לשתות מיץ קר ולהתרענן, שר המשקים" אמר המלך מידאס ומחא כפיים. שר המשקים בא מיד עם שוקו קר ועוגת שוקולד חם חם שהכין הטבח. "מאפינס בננה, עוגת בצקים עם שוקולד חם חם ושוקו קר" הוא אמר ושם את המגש על שולחן האוכל של המלך מידאס. "תרצה עוד משהו?" שאל שר המשקים. "ובשבילי קפה מלכותי בבקשה עם שוקולד וקינוח עצי הדקל" אמר מידאס ושילב את ידיו. "זה כבר מעורר תיאבון" אמר שר המשקים. "לא, אתה לא אוכל היום שום ארוחה עד שאתה מביא לי את כל הדברים שאמרתי!" צרח מידאס, שר המשקים רץ מיד אל המטבח. המלך מידאס שמע קולות של סכינים, מזלגות ודפיקות על קרשי חיתוך, רק אז הוא נזכר שהיועץ פיבלור מחכה לו כבר חצי שעה בחדר המלכות שלו, הוא עלה לחדר השינה שלו פתח את הדלת, נכנס, סגר אותה, ישב על כיסא ואמר: "יועץ יקר, תקשיב יש לי איש בממלכה, חבר טוב שלי, שרצה לבקר אותי ועכשיו הוא נפל על ריצפת הארמון מרוב עייפות, כשהוא הגיע לכאן, המשרתים מצאו אותו בגן הורדים שלי, אסור להסתובב שם, רק אם אני מרשה, אבל זה לא משנה, בקיצור, תיתן לי כמה טיפים מה אני יכול לעשות איתו." "תן לו לנוח, זה דבר ראשון" אמר היועץ, "איפה שר הבשמים?" "בחדר של המלכה דבאנה," אמר מידאס, "עכשיו אני שואל אותך על עיניין אחר, למה רצית לדבר איתי?" "אדוני המלך, קבענו פגישת ייעוץ, אם אתה לא זוכר ובמקרה עלית כדי לשאול אותי על זה. אז אני אגיד לך למה קבעתי איתך פגישה" אמר היועץ ונתן למלך מידאס דף מקופל, המלך פתח אותו וראה תמונה של שיניים חדות ודם. "מה זה?" שאל מידאס.
"אני אשאל אותך קודם, מה אתה חושב שזה?" שאל היועץ. "אין לי שמץ של מושג." אמר מידאס והסתכל על יועצו במבט בוחן. "זה היה פיו של חברך הטוב, בגן הורדים, יכול להיות שהוא נדקר בפה למרות שאני לא מבין איך זה קרה, בקיצור, צריך לטפל בפה שלו ומהר או שמישהו…"
"אני ראיתי סכין חדה בפה שלו!" צרח מידאס, עמד והסתכל על היועץ, "עכשיו אני נזכר, הוא לא היה עייף, הוא עמד למות." "אם כך, המלך מידאס כדאי שתמהר" המלך מידאס רץ, ירד במדרגות עד שהוא הגיע לחדר המלכות, אבל הוא לא ראה את רותוס ואז הוא שמע את הקול שלו והסתובב, זה היה הוא. "אני כבר לא עייף ואין לי שום סכין בפה, מי סיפר לך את השטויות האלה?" שאל רותוס. "היועץ שלי" אמר מידאס. "אז היועץ שלך משקר," אמר רותוס, "תודה שאתה מארח אותי כאן, באמת, רציתי שתעלה רגע, כדי שתיתן לי לארגן בשקט את המחשבות, אני רוצה לתת לך מתנה, דבר קסום ונפלא." "מה? מה? תגיד לי" אמר מידאס בהתרגשות. "מה אתה רוצה?" שאל רותוס. "אני רוצה שכל מה שאני אגע בו יהפוך לזהב" אמר מידאס בהתרגשות. "תן לי שנייה" אמר רותוס ועשה תנועות מוזרות עם הידיים, "אוקיי, עכשיו אתה יכול לנסות" מידאס קפץ מהתרגשות, רץ אל כיסא המלכות שלו ונגע בו, הוא הפך לזהב, הוא נגע בשולחן האוכל שלו, הוא הפך לזהב, כל דבר שנגע בו הפך לזהב. "בבקשה, תהנה לך, אני חושב שכדאי שאני אחזור לביתי, היה לי כיף להתארח אצלך." אמר רותוס. "אה ו… תודה על המתנה, אני אוהב את זה" אמר מידאס וחייך. "תהנה לך, להתראות" אמר רותוס ויצא מארמונו של מידאס. אבל כשמידאס רצה לאכול ולשתות כל דבר שנגע בו הפך לזהב והוא לא יכל לאכול ולשתות. כשבתו של מידאס באה לנחם אותו היא באה אליו והמלך מידאס נגע בה בטעות והיא הפכה לפסל מזהב. "אוי מה עשיתי!" צרח מידאס, הוא לא רצה יותר את מגע הזהב ורותוס אמר לו שאם הוא יכנס לנהר הגדול של הממלכה, לא יהיה לו יותר מגע של זהב, אבל הוא לא יוכל להחזיר את הבת שלו והיא לא תוכל לחיות יותר, היא תישאר פסל מזהב