המלחמה האחרונה- פרק 15

אדי הביט בכריסטופר בלחץ. ליבו פעם במהירות והוא שכח איך נושמים.
אה כן, והיה לו גם גנום ענקי שהחזיק לו בצוואר.
הוא נאנק והתפתל, נושם נשימות חטופות. ביד אחת חובט בגנום ומנסה לגרום לו לעזוב אותו ובידו השנייה מנופף לכריסטופר שנראה כמו שקוע בטראנס. החלק הלבן בעיניו של כריסטופר האפיר וכבר לא היה ניתן להבדיל בין אישונו לשאר העין. הוריד שבצווארו התנפח.
אדי דאג לו. הוא ידע שהוא בכלל אמור לכעוס עליו על מה שעשה לו ולאלקסיס, אבל הבחור הספיק להתחבב על אדי בימים היחידים שהכיר אותו, הוא היה הראשון שבאמת התחבר איתו. לפחות גם אני אמות איתו. למרות שהוא ימות כשהוא ממלמל מילים לא מובנות ונוגע באבן אדומה ענקית ואילו אני אמות, כולי מטונף ויורק חול, כי איש בוץ שמן חנק אותי למוות. ואו, אפילו כשאני מת אני לוזר. מעניין אם אני אשלח לשדות הלוזרים בשאול במקום לשדות הייסורים. אולי יקימו שדה כזה במיוחד בשבילי ויקראו לו "שדה האדי".
בעיניו של אדי ריצדו כתמים שחורים והוא הרגיש את ליבו מאט את פעימותיו.
בום.
הפיצוץ נשמע לאדי כמו סיכה שנופלת על הרצפה, וכשהוא נגמר, אדי לא היה בטוח אם הוא באמת שמע פיצוץ או סתם דמיין אחד כזה. הוא הרגיש שהוא עף באוויר, ללא שליטה על הגוף. או שאולי זאת רק הנשמה שלו שעזבה את גופו המת?
בעוד הוא מתעופף הוא קיווה שלא יאלץ לראות את כל חייו חולפים מול עיניו. כי לא היו לו חיים מרשימים מי יודע מה עד כה. די מבאס למות ככה.
תחושת הריחוף והקלילות לא נמשכה זמן רב. אחרי כמה שניות הוא נתקע במשהו והתרסק לרצפה, רקותיו הולמות מכאב. אז או שלמות זה כואב- או שזמנו של אדי עוד לא תם.
הוא גייס את כל כוח הרצון שלו בשביל לפקוח את העיניים. והספיק לראות בטישטוש את הגנום מתקשה ונהפך לאבן. הוא הזדקף במאמץ ודידה לעבר האבן האפורה שניצבה בדממה במרכז המסעדה. במכה חזקה וישירה הוא ניפץ את האבן, חלקיה התפזרו לכל עבר ונבלעו בבוץ היבש.
כריסטופר התמוטט ואדי תפס את ראשו שנייה לפני שנחבט ברצפה. כנראה שהוא לא יזכה למנוחה אחרי הכל. הוא גרר את כריסטופר אל מחוץ לחורבת המסעדה והניח אותו בין שני עצים. אחר כך הוא חזר פנימה והוציא גם את אלקסיס ואת התרמיל שלו. מהתרמיל הוא הוציא קצת אמברוסיה ופורר אותה לשני חצאים. את אחד החצאים הוא הכניס לפה הפתוח למחצה של כריסטופר, ואת החצי השני לקח לעצמו. כשהוא הרגיש את הדופק של כריסטופר מתאזן והבין שהוא רק ישן, הוא דחף את השוטה שכמעט הרג אותו מבין שני העצים והשעין עליהם את אלקסיס. בעדינות לקח את ידה וחיפש את הדופק. הוא היה כל כך חלש שלקח לאדי שלוש דקות לחוש בו. באושר תהומי הוא פתח את פיה והכניס לתוכו חתיכת אמברוסיה, מתפלל שהכמות הגדולה שנתן לה לא תשרוף אותה למוות.
אדי הרגיש תנועה מאחוריו וזינק באינסטינקטים של פנתר. כריסטופר הביט בו במבט שואל וניסה להתקרב שוב לאלקסיס. "מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה?" שאל אדי וגונן על אלקסיס בידיו. "מה זאת אומרת מה אני עושה? אני הולך לבדוק מה שלום אלקסיס" כריסטופר גילגל את עיניו וצעד קדימה. "תעצור! עכשיו!" צעק אדי. "למה נראה לך, שאחרי שהקרבת אותנו ככה לחבר הדפוק שלך משכבר, וכמעט פוצצת אותנו. פעמיים. יש לך אפילו את הזכות להתקרב אלינו. שלא לדבר על לטפל באלקסיס".
"אני הצלתי אותך! אני הצלתי את אלקסיס!" השיב כריסטופר בצעקת תדהמה.
"מתי בדיוק זה קרה?".
"תגיד לי אתה אמיתי, איפה בדיוק היית בשעה האחרונה?".
"אה, טוב אם זה מה שאתה קורא לו 'הצלה' אז אתה מוזמן לקחת את עצמך ואת ההצלות שלך וללכת למקום אחר. יש לי פה עניינים קריטים יותר על הראש. הא, סתם, אתה יודע, לטפל באלקסיס- החברה שלנו. כן, כן, זאת שאתה כמעט הרגת!".
"אתה לא מבין שום דבר הא? אתה לא מבין שהגנום הזה לא חבר שלי. אתה לא מבין שהעמדתי פנים כל הזמן בשביל להציל אתכם, אותנו. אתה לא מבין שהיצור הבוצי הזה בכלל לא קשור אלינו. זאת מאגיה! כישוף אפל! אין לי מושג מה הקסמים האלה עושים פה- באמצע שום מקום בפיטסבורג. ועוד יותר אין לי מושג למה הם נטפלים דווקא אלינו. אבל אם ה'ברית' שעליה דיבר הגנום, כרתה עוד 'בריתות' עם יצורים כאלה אנחנו חייבים יותר להיזהר".
אדי השתתק והתיישב בחזרה ליד אלקסיס, "איך ידעת לעצור את הגנום?". כריסטופר התיישב מצידה השני והביט באדי. "אני מכיר אותו. נפגשנו פעם, לא זוכר מתי ואיפה. אני חושב שאיבדתי את אבא שלי באירוע כלשהו. הפרטים כל כך מעורפלים". אדי ריחם על כריסטופר, לפחות הוא זוכר את העבר שלו. "בכל מקרה" התנער כריסטופר, "הוא מצא את אבא שלי ועזר לי להגיע אליו. בדרך דיברנו קצת וגיליתי שהוא אלמנטל האדמה. הוא לקח אותי לספרייה באיזור והראה לי שולחן מפואר עם עיטורים מסולסלים על רגליו. סיפר לי שבמגירה הוא שומר את הספר שמחזיק אותו בחיים. פשוט הנחתי שזה השולחן היחידי שהוא מכיר, והשולחן היחידי שהוא יודע ליצור. והנחתי שהספר יהיה שם, וגם היהלום".
קולו של אדי רעד "אז זה היה הימור? יש מצב שהיינו מתים שם כי ההימור היה שגוי?". "יש מצב גדול מאוד. אבל זאת הייתה האפשרות היחידה שלנו. והיי, ניצלנו". כריסטופר שלח לאדי חצי חיוך, חצי נחמה.
מתחתיהם, אלקסיס פלטה גרגור עדין והסתובבה על הצד, פניה לאדי. כריסטופר קם. "אני אשמור ראשון. לך לישון" הוא פקד. אדי לא התנגד.