המלחמה האחרונה- פרק 11

הנהג התקרב אליהם באיטיות והתיישב על הכיסא בו ישב כריסטופר לפני שזינק. הוא קיפל את מכנסיו הארוכים עד גובה הברכיים וחשף זוג קביים שנדחק בנעלים צבאיות גבוהות. בעוד הוא חולץ את הנעליים ופושט את המעיל כריסטופר סימן לחבריו שלא יזוזו.
"אז מה יש לנו פה הא? שלישית חצויים נחמדה". הנהג התקרב לאדי בדישדוש שהשאיר סימני בוץ על הרצפה. "בן הרמס צעיר ועלוב, בת אפרודיטה יפיפייה ודיסלקטית ונשא הקללה" אמר הנהג כשהוא יורק עליהם חול ים. "נשא הקללה אמרת?" שאל כריסטופר המופתע, "כן" הניד בראשו הנהג. אלקסיס הביטה למטה ופלטה זעקה. כריסטופר הוריד את המבט בעקבותיה וגילה שהם שקועים עד הקרסוליים בבוץ.
"למה זה יעזור לך להרוג אותנו, מר…".
"לא צריך לקרוא לי 'מר', עוד לא הצגתי את עצמי, אני גנום". כריסטופר קמץ את אגרופיו "אני מכיר אותך". "אני יודע" אמר הגנום והצביע על אדי ואלקסיס, "אבל הם לא". הנהג הסתובב אל אדי ואלקסיס.
"אני גנום, אחד מארבעת האלמנטלים של פרצלסוס. אני מוכר גם בתור אלמנט האדמה, חונק האוויר, איש ההרים. אני הוא צורת קוביה, החרב, השור. אני המלח שאתם אוכלים, אני המפלצות שגורמות לכם לפחד, אני האדמה שמחזיקה אתכם בחיים. למען האמת אני אפילו נחשב למערסל טבלת האיזמרגד של אבא שלך, זאת אומרת שהייתי אחד מארבעת האהובים עליו". אדי האדים מכעס ומחה.
אלקסיס נאבקה בבוץ שהעמיק בזמן שדיברו וכיסה אותם עד ברכיהם. הגנום חייך במתינות והמתין שתפסיק. אחרי חמש דקות של ניסיונות היא התייאשה והתנשפה מכעס, מעיפה את השיער מהפנים. כשהגנום הסתובב בחזרה לכריסטופר, היא התכופפה לבוץ. כריסטופר הבין מה היא מנסה לעשות וניסה למשוך את תשומת ליבו של הגנום.
"אז מה התחדש אצלך בשנים האחרונות? למה אתה מחזיק אותי שוב אחרי שניצחתי אותך בפעם הקודמת?".
"אחד אחד. אז ככה: מאז הפעם האחרונה יצא לי להסתובב קצת בעולם, אפילו מצאתי ברית חדשה, והברית הזאת אמרה לי להרוג אותך ואת החברים שלך בפיטסבורג. וזה מה שאני עושה כרגע" אמר הנהג המפלצתי וחייך, חושף שיניים חדות כאבנים וקצף של מרה שחורה.
פתאום נעלם החיוך והנהג הסתכל לבטנו שהתחילה להתקשות. הוא הסתובב לאחור בזעם ותפס בעורפה של אלקסיס, מושך אותה כלפי מעלה כשהיא חושקת שיניים מכאב. "מנסה לשטות בי? כלומניקית! זאת הייתה טעות חמורה!". הוא עזב את עורפה והיא שקעה בבוץ עד כתפיה. "אלקסיס!" זעק אדי וניסה להושיט אליה ידיים לתפסה. "די עם זה!" נכעס הגנום והטביע גם את אדי עד כתפיו. "תשתלט על החברים שלך" סינן הגנום לכריסטופר וההוא משך בכתפיו. "באמת נורא לא ממושמעים".
לפתע הבריק במוחו של כריסטופר רעיון "אני יודע, חבר ותיק, נשחק משחק להעביר את הזמן. אם אני מנצח, אתה נותן לי ללכת. אם אתה מנצח, אתה יכול להטביע אותי ואת החברים שלי. מה אתה אומר? כמו בימים הטובים". הגנום שקל את הצעתו ולבסוף הינהן "אבל אם אתה מנצח אני עדיין מקבל את החברים שלך נכון?".
"כן. קח אותם. ממילא כבר נמאס לי מהם".
אדי ואלקסיס פערו את פיהם מתדהמה, מה שהיה בדיעבד רעיון רע, משום שגובה הבוץ הגיע לפיהם.
"מה המשחק?" החל היצור להתלהב. "כל אחד צריך ליצור מהבוץ צורות על פי בקשת השני. אם הוא מצליח- תורו לתת למשתתף השני צורה. אם הוא לא מצליח- הוא מפסיד, וחייב למלא את מה שסיכמנו בהתחלה".
"אני כל כך הולך לנצח! כבר שכחת שאני האלמנטל החשוב ביותר- האדמה? היכונו למות!".