המלחמה האחרונה- פרק 1
כריסטופר פקח את העיניים והביט סביבו בטישטוש. הוא מיצמץ כמה פעמים בשביל למקד את הראייה וגילה שהגושים המטושטשים שראה, היו המון זוגות עיניים שנשאו אליו מבט. לא, רגע אחד, הם בעצם הורידו אליו מבט כי הוא שכב על הרצפה.
"בבקשה לזוז! מה זו המהומה הזאת, אתם חיים בדיר פגסוסים? בבקשה חזרו לפעילויות הרגילות!" מבין על הפרצופים נדחף מעליו אחד מזוקן עם עיניים כועסות.
הדבר הראשון שכריסטופר הבחין בו היה החולצה של האיש. אוי ואבוי. חולצה מנומרת זוהרת? אפילו כריסטופר 'חולצה מחוץ למכנסיים' הבין בזה.
הוא ניסה לכסות את עיניו בעזרת הידיים בשביל לא להתעוור, אבל כנראה שזה רק עיצבן את הדמות שרכנה מעליו. "תוריד את הידיים! אני לא עד כדי כך מכוער" הוא צעק עליו בקול צרוד. "זה לא אתה, זה החולצה. היא כל כך…" כריסטופר לא ידע איך לסיים את המשפט, "…יפה?" כן אני יודע.
"…זוהרת!" כריסטופר מצא מילה מתאימה. "בחור, בזה הרגע קנית לך שבוע של שטיפת כלים עם ההרפיות".
"מה קורה פה, מר ד'?" אמר קול נוסף, בנימת הפתעה "חניך חדש?". כריסטופר שם לב שהוא עדיין שוכב על הגב, ונעמד במבוכה. "מה שמך?" שאל האיש השני, כריסטופר לא שמע, הוא היה עסוק בלבהות בצורה קריפית ברגליים של האיש השני, או בעצם הפרסות.
"איך זה נראה? ניסיתי אתמול קרם חדש" שאל האיש כשהבין שמבטו של כריסטופר נעוץ בארבע רגליו. "מדהים אדוני, בהחלט… בהחלט שווה את זה" ענה כריסטופר בנימוס. "אני אסתדר מכאן מר ד', אתה יכול לחזור לקלפים" מר ד' גילגל עיניים והלך בזעף.
"מה שמך?" שאל שוב האיש, הפעם בשקט יותר. "כריסטופר, אדוני". האיש צחק והניח את ידו על הכתף של כריסטופר. "ברוך הבא. אני כירון, ואתה לא צריך לקרוא לי אדוני. מאיפה באת אלינו, כריסטופר?".
כריסטופר ניסה להגיד, אבל משהו עצר אותו. הוא גילה שהוא לא זוכר. כירון הינהן וסימן לכריסטופר ללכת אחריו.
"היה לנו פעם חניך כזה, ג'ייסון. הוא גם לא זכר את העבר שלו. מה אתה בכל זאת זוכר, תנסה לחשוב רגע. צבע סגול? מילים בלטינית? דמויות מסויימות?". "אני זוכר, אני פשוט לא זוכר עכשיו. אני יודע שאני יודע, זה רק שהזכרונות מטושטשים לי במוח. כאילו מישהו לקח מיקסר והכניס אותו איכשהו למוח שלי, ועירבב את הכל. עכשיו אני לא יודע כלום. אני חושב שזה כבר כמה ימים ככה, אולי שבועות. אין לי ממש הערכת זמן. זה נשמע לך הגיוני?" כריסטופר ניסה להיזכר שוב מאיפה הוא בא, ללא הועיל.
כירון הוביל אותו במעלה הגבעה לשדות התותים. באמצע הצעד השתנה הנוף סביבו ופתאום הופיעו אנשים ובקתות. מולו הופיע שלט מקושט וחייכני. על החץ מימן נכתב "אורוות, איזורי לחימה פתוחים, קיר הטיפוס, מרכז חץ וקשת ועוד", על השמאלי "חדר האוכל, המדורה המרכזית ומסלולי המירוץ", ועל החץ שהצביע למעלה "הביתן המרכזי והביתנים".
אורוות? מסלולי מירוץ? ביתנים? מה הולך פה? לכריסטופר לא הייתה תשובה.
תגובות (2)
המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
יצא נהדר!