הטבלה המחזורית – פרק 8

דין הראה לי את כל המוקדים החשובים ביותר במחנה, החדר אוכל, הביתנים, הבניין המרכזי. הוא מצא לי מיטה לישון בה והציג לי את כירון – מנהל הפעילויות. גם אני תהיתי האם זה כירון מהמיתולוגיה אבל לא העזתי לשאול. כירון היה קנטאור, ואתם יודעים מה? אולי האמנתי לזה.
הכל היה סוריאליסטי כמובן אבל משום מה זה היה נסבל, איכשהו הכרתי את זה מהעבר שלי אבל לא ידעתי מאיפה. איך לעזאזל ידעתי את זה?
אף אחד לא היה מוכן לגלות לי את הנבואה אבל גילו לי שהיא אומרת שאני ובת של האל האויב נצא כדי להחריב או להציל את העולם.
"אז זה אומר שאני יוצא כבר עכשיו?" שאלתי "למסע חיפושים".
"מאיפה אתה מכיר את המונח?" שאל כירון.
"אין לי מושג" אמרתי וטלטלתי את הראש שלי "מאיפה זה מוכר לי?".
זה היה כמו דה-ז'ה-וו, הרי מעולם לא שמעתי את המונח הזה לפני אז למה שאני פתאום אכיר אותו?
"בכל מקרה, כן, מסתבר שעליך לצאת אבל השאלה היא לאן ומתי" אמר כירון.
"מה עם למה?" שאלתי.
"המממ…. אולי כדאי שתקרא לירדן לכאן" אמר כירון "היא בביתן שלוש".
רצתי מהר לביתן שלוש ושם ראיתי את ירדן יושבת על מיטה מול בחור מבוגר, כבן שלושים בערך עם שיער שחור ועיניים ירוקות כמו שלה.
"כירון קורא לך" אמרתי לה.
"זה ג'ייקוב?" שאל הבחור.
"כן" אמרה ירדן "הוא איתי בכיתה".
"שלום" הוא אמר "אני פרסי".
"נעים להכיר, בואי ירדן" אמרתי.
היא ירדה מהמיטה ובאה איתי.
"אכפת לכם אם גם אני אגיע?" שאל פרסי.
"בסדר" אמרתי אף על פי שלא היה לי מושג למה.
…
"שלום פרסי" אמר כירון "יש סיבה מיוחדת?".
"אני אסביר לך אחר כך" אמר פרסי.
"ובכן, טוב ויפה, כעת עלי להסביר לכם את המשימה" אמר כירון "אתם שמעתם פעם בסיפורים על יסודות?".
"מים, אש, אדמה אוויר?" שאלתי.
"מצויין" אמר כירון "כדאי שתדעו שלדברים הללו יש שם – אלמנטלים".
"אלמנטלים? כמו אלמנט?" שאלתי.
"אכן" אמר כירון "וחשוב לציין שלכל אחד יש גוף ממשי".
"באמת?" שאלה ירדן. היא הסתכלה על האדמה כאילו לראות אם יש לה עיניים או משהו שכזה.
"עד עכשיו כל הארבעה היו לכודים להם באולימפוס על מנת להשגיח על היסודות, וכעת, הם ברחו" אמר כירון "אתם תצטרכו לאסוף אותם, הנבואה אומרת את זה בפירוש".
"נבואה?" שאלתי "היא אמרה שדווקא אנחנו".
"כן" אמר כירון "היא מחייבת אתכם".
"אז מה אם הם בחוץ?" שאלה ירדן.
"הם יהרסו את האיזון שקיים בטבע" אמר כירון "אתם תצטרכו לכלוא אותם, בזה". הוא הושיט לנו תרמיל ירוק.
"הם ייכנסו לזה?" שאלתי.
"יש לקוות" אמר כירון.
"איפה נמצא כל אחד?" שאלה ירדן.
"בדרום, צפון, מזרח ומערב" אמר כירון.
"ויש סיבה למה אתה שולח אותנו למסע מיד עוד לפני שמשהו רואה" שאלתי.
"שאלה יפה" אמר כירון (חייכתי את החיוך הקבוע שלי שאני מקבל מחמאה מהסוג הזה. חיוך של "אני מאוד מרוצה מעצמי"). "התשובה היא הנבואה, לא רציתי לדכדך את האחרים".
"הנבואה עד כדי כך נוראית?" שאלה ירדן.
"כן" אמר פרסי בעצב.
"ואתה רוצה שאנחנו נצא?" שאלתי.
"כן" אמר כירון "בערך".
"אז מה את אומרת?" שאלתי את ירדן.
"אני הייתי אומרת שכן" אמרה ירדן.
"נראה לי שגם אני, גם ככה לא מקבלים אותי האחים שלי" אמרתי.
"אז סגרנו, אין צורך לפנות לאורקל כי יש כבר נבואה למסע עצמו" אמר כירון "בכל מקרה, אתם תוכלו לקבל חבר שלישי".
"דין" אמרתי מיד.
"לצערי דין אינו יכול להצטרף" אמר כירון.
"למה?" שאלה ירדן.
"כיוון שדין… עסוק" אמר כירון.
"אין לי מושג מי יהיה השלישי" אמרתי.
"מה דעתכם עלי?" שאל פרסי.
"אתה?" שאלתי.
"סתם, נוסטלגיה שכזאת" הוא אמר.
הסתכלתי על ירדן.
היא הנהנה.
"כן" אמרתי.