הטבלה המחזורית – פרק 52

אל תשאלו אותי איך הצלחנו לחזור חזרה לעולם שלנו. בבקשה אל תשאלו אותי. משום מה האלמנטל האחרון היה הכבד מכולם. לא היה צורך בכלוב, פשוט הכנסתי את האלמנטל עצמו לתיק. הוא כמובן התנגד ויצר סופות טורנדו קטנות אבל לא דאגתי מהן יותר מידי.
דבר נוסף שהיה לי ברור, ירדן הייתה אומללה. לא ידעתי איך היא מרגישה אבל יכולתי לתאר לעצמי. רע. אני לא יודע איך זה לאבד אח, אבל אני בוודאות יודע שזה בטח קשה. ירדן לא ראתה בפרסי רק אח גדול. הוא היה משהו קרוב אליה. זה היה לי ברור.
דבר אחד שטרד את מנוחתי הייתה אופאל. אופאל הייתה בלחץ נוראי. היא כל הזמן עיקמה לעצמה את אצבעות הידיים כאילו היא מדגמנת מתיחות של ידיים.
שתיהן היו מזועזעות, אבל משום מה, אני לא הייתי מזועזע.
לא ידעתי מה הוא אי המבורכים, אבל תהיתי האם זה באמת שווה את זה.
פרסי וויתר על זה, והייתי משוכנע שפרסי יודע. האם פרסי באמת עשה את הבחירה מכל הסיבות הכשרות?
עברנו ליד דוכן עיתונים כך שראינו את התאריך. היה אז ה – 20 ליוני. ידעתי שאנחנו צריכים להגיע למחנה עד מחר בערב.
כעת הייתה לנו בעייה של הגעה למחנה החצויים. לא היה לנו מספיק כסף למונית, לא היינו יכולים לטוס. היינו צריכים דרך משוכללת יותר. אבל מה?
חשבתי קצת.
"יש לך במקרה דרכמת זהב?" שאלתי את אופאל. אופאל הורידה את התיק מהגב והתחילה לחטט עד שלבסוף הוציאה מטבע זהוב שמצד אחד ציור האמפייר סטייט בילדינג ומהצד השני היו פנים של איש חמור סבר. לא ידעתי מי זה, אבל ניחשתי שאני אגלה מחר.
"יש כאן איפשהו זכוכית, מנסרה, משהו?" שאלתי.
אופאל הבינה מה התוכנית שלי והתחילה לחטט בתיק שלה.
מרחוק ראיתי מתקן לשטיפת רכבים.
"בואו" אמרתי להן.
למזלי אופאל הקדימה לחשוב וכבר הוציאה כמות מטבעות אנושיים. הכנסתי אותם למכונה ואז כיוונתי את זרם המים.
"איריס, אלת הקשת בענן, קבלי מנחה זאת מידי" אמרתי והשלכתי את הדרכמה למים.
"מחנה החצויים, כירון" אמרתי.
רסס המים גדל ולבסוף הפך לתמונה של כירון.
"ג'ייקוב?" שאל כירון.
סיפרתי לו על כל מה שקרה בשאול (מלבד השיחה עם האדס)וסיפרתי לו גם על בעיית התחבורה שלנו.
"יש לי רעיון" אמר כירון. ידעתי טוב מאוד למה הוא התכוון.
"תחכו איפה שאתם, זה עלול לקחת כמה שעות" אמר כירון.
הוא נופף בידו דרך הרסס.
"מצויין" אמרתי "הכל מסודר".