הטבלה המחזורית – פרק 50

האדס החווה בידו על כיסא מאבן (שחורה, אם יורשה לי לציין).
התיישבתי וכולי רעדתי מהמחשבה על מה שהאדס עלול לעשות לי. לא היה אכפת לי למות, אבל לא רציתי למות מוות מלא ייסורים אל עונש מלא ייסורים.
"אני הבטחתי לגלות לך את האמת מאחורי שתי השורות האחרונות" אמר האדס.
"ובמותו בפעם השנייה, יעלה הכאוס מן האדמה" ציטטתי.
האדס התבונן בי כאילו הבין את העתיד שלי והוא לא רצה לספר לי עליו.
"אתה יודע מי ימות בפעם השנייה?" שאל האדס.
"אני לא יודע אם זה בכלל אפשרי" אמרתי.
"הו" אמר האדס "זה אפשרי, למעשה, אני אחראי לזה. אם חיית חיי גיבור, תוכל לחזור לחיים פעם שנייה בתור איש אחר, אפילו לא תזכור את החיים הקודמים. אם תצליח שלוש פעמים אתה תגיע לאיי המבורכים, שזה גן עדן במלוא מובן המילה".
"אז משהו מהקבוצה שלנו מת פעמיים?" שאלתי.
"למעשה… שניים מכם מתו פעמיים" אמר האדס "אחד מהם עומד למות כאן ממש בשאול".
"אז עכשיו ברור למה במותו בפעם השנייה, אבל מה עם הכאוס מתוך האדמה?" שאלתי.
"הרמז נמצא בכלוב שלך" אמר האדס.
הבהיתי בכלוב. הפעלתי את גלגלי השיניים במוח שלי.
מהאדמה. אנחנו הרי מתחת לאדמה, לא? רק רגע, אם הוא ימות כאן בפעם השנייה שלו, והשאר יעלו מהאדמה… אז…. כאוס? האלמנטל הוא יצור של כאוס?
"כשהוא ימות אנחנו נעלה עם האלמנטל וזה יהיה הכאוס?" שאלתי.
האדס חייך אלי. "כן".
"אבל…" התחלתי להגיד. לא רציתי שמשהו מהחברים שלי ימות.
"תשמע, ג'ייק, מותר לי לקרוא לך ככה, נכון?" הוא שאל אותי.
"כן" אמרתי חלושות. במחשבה שלי עדיין התעסקתי בעובדה שאחד מהחברים שלי עומד למות.
"בכל מקרה" אמר האדס "אתה בטח רוצה לדעת מי השניים, נכון?".
"ברור שאני רוצה לדעת" אמרתי.
"אחד מהם עומד למות עכשיו ולכן תגלה לבד, השני… זה אתה" אמר האדס.
"אני?" שאלתי.
"כן" אמר האדס.
"אז… מה אני צריך לעשות עם זה?" שאלתי.
"לא הרבה" אמר האדס "אתה הרי כבר גיבור, הוכחת את עצמך".
"אבל, אני…" התחלתי.
"אתה לא רגיל למצב שבו אין היגיון, נכון?" שאל האדס בחיוך.
"אני מניח" אמרתי בטון קצת מרדני "אני אפילו לא יודע מה לעשות". הרגשתי איך דמעות עומדות לחנוק לי את הגרון ואז להחליט שהן רוצות לצאת לעולם החופשי.
"תשמע, זה מה שתעשה, אתה תיקח איתך את האלמנט, תצא מכן יחד עם השורדים, תחזור למחנה, תקבל הנחייות, תגיע לאולימפוס, בקרוב יום אמצע הקיץ שם. תסביר להם הכל, את כל מה שהם צריכים לדעת. תמסור את האלמנטל. הכל יהיה בסדר" אמר לי האדס.
"אני מאוד מקווה" אמרתי בטון אומלל שמאוד לא אהבתי. השפלתי את הראש שלי.
"ועוד דבר" אמר האדס.
הרמתי את הראש אליו.
"אופאל, היא עומדת למות, לא כאן, אבל… בכל מקרה, התמונה האחרונה שלה חזתה את זה. אולי תנסה למנוע את זה על ידי כך שתדחוף אותה ותעמוד במקומה" אמר האדס.
לרבים מכם הרעיון היה נשמע פסיכי לחלוטין, אבל אני משום מה מצאתי היגיון בו.
"בהצלחה" אמר לי האדס.
"תודה" אמרתי והסתובבתי אחורה.