הטבלה המחזורית – פרק 38

אז היינו יחסית אבודים. לא היה לנו מה לעשות בכלל, היינו חייבים לתקשר איכשהו עם פרסי ואופאל. הרעיון היה של ירדן. היא מצאה דרכמת זהב בתיק שלה. היא מצאה זכוכית זרוקה וכיוונה את האור ליצירת קשת במי החוף הקרוב. בהודעת האיריסט-נט אופאל דיברה איתנו.
"היי!" אמרה ירדן.
"היי ירדן, איפה אתם?" היא שאלה.
הסברנו לה מה קרה עד שהגענו לטרומסה.
"זאת בעייה" אמרה אופאל "אנחנו בדרום אפריקה".
"איך תגיעו?" שאלה ירדן "אולי גם פרסי יוכל להקריב משהו".
"את החרב שלו?" שאלה אופאל.
"יהיה לך מספיק להביא לכולנו כלי נשק חדשים?" שאלה ירדן.
"יש לי שלושה" אמרה אופאל "אחד שלי שניים להחלפה".
"אני לא אלחם" אמרתי "גם ככה לא היה לי כלי נשק".
ירדן בהתה בי.
"אתה באמת מסכים לזה?" שאלה ירדן.
"למה לא?" אמרתי.
"טוב" אמרה אופאל "אני אבקש מפרסי לדאוג כבר לפורטל, ניפגש בטרומסה, אל תזוזו מהמקום שלכם".
…
אני וירדן ישבנו על החוף מביטים על סירות במים ועל אזרחי נורבגיה שוחים בלי שום בעיות במים.
איזה קונדסון אחד החליט כנראה שאנחנו חייבים להיות בני זוג והחליט להפגיז אותנו במים וזאת לא הייתה חוויה מאוד מענגת.
ירדן הייתה רטובה הפעם. שמתי לב שתמיד שיצאנו מהמים היא הייתה יבשה וזה הרגיז אותי, זה כוח ממש שימושי. ומה אני קיבלתי בירושה מאמא אתנה? מחשבון במקום מוח. אז אני מודה, קינאתי בירדן אף על פי שבזמן שישבנו שם מידי פעם הסתכלתי עליה, והייתי משוכנע שהיא גם עצובה, עייפה.
הצצתי עליה פעם נוספת וראיתי דמעות בעינייה.
נתתי לה חיבוק והיא פרצה בבכי.
"לא, לא לבכות, תיכף הם יגיעו ונהיה קרובים יותר לסיים את זה" אמרתי לה.
"לא זה" היא אמרה בקול חנוק.
"אז מה קרה?" שאלתי. היא בכתה עדיין על הכתף שלי. כשנגעתי לה בגב הרגשתי בליטה מחוספסת.
"זה… אני לא יודעת, זה קשה לי ו, אני מרגישה שמצפים ממני ליותר מידי" אמרה ירדן.
"לא נכון" מחיתי "את תורמת את חלקיך, ואת עושה בדיוק מה שמצפים ממך".
"זאת אומרת שמצפים שאני יכשל?" היא שאלה.
"לעולם לא יצפו שאת תכשלי, במיוחד לא שזה עם האות י', את צריכה להגיד אכשל" אמרתי.
היא הרימה את הראש שלה ונתנה לי בוקס בכתף.
שמעתי לפתע קול מים מתערבלים. נוצרה מערבולת במים.