הטבלה המחזורית – פרק 20

היבשה נגלתה לנו לעיניים. פרסי החנה את הספינה והורה לנו לרדת בזמן שהוא דאג להכל. קפצתי מתוך הסיפון אל החול. למזלי הוא היה רך ולכן לא נפצעתי קשה כל כך. ראיתי כלב כתום הולך לאיטו. הוא היה כחוש והוא צלע גם. זיהיתי את הכלב הזה. מחוברת של נשיונל גיאוגרפיק.
"איזה חמוד" אמרה ירדן והלכה אל הדינגו.
"לא" אמרתי לה "הוא מסוכן, בלהקות הם הרוגים אנשים".
"איך נמצא את גנום?" שאלתי.
"גנום?" שאל פרסי שירד כבר מהספינה. הוא החזיק חבל בידו.
"אלמנט האדמה" אמרתי.
"אתם לא מרגישים את זה?" שאלה אופאל "את הרעידות האלו?".
"איזה רעידות?" שאלה ירדן.
"אילו" תיקנתי אותה.
היא עשתה לי פרצוף.
יופי, שוב פעם שונאת אותי.
"הרעידות האלו, תסתכלו!" אמרה אופאל והצביע על חריצים באדמה.
"זה הוא!" היא אמרה "אני משוכנעת".
"את המובילה" אמרה ירדן בכניעה.
אופאל התקדמה לכיוון החריצים.
"בואו" היא אמרה.
היא הלכה בעקבות החריצים עד שלבסוף הגענו למעין כיפה כזאת מבוץ דחוס.
אופאל בעטה בכיפה וחשפה תחתה גמד קטן ורגזן. הוא לבש חולצה חומה עם מכנסי ג'ינס חומות והוא היה נראה כבן 50.
הגנום הזעיף פנים בעיניים חומות אלינו.
"אתם באמת רוצים לתפוס אותי?" שאל הגנום.
"כן" אמרה ירדן.
"למה?" הוא שאל.
"אתה תביא לכאוס" אמרה ירדן.
"זה… יומרני מידי להגיד" אמר הגנום.
אופאל צחקה צחוק אילם.
הורדתי את התיק מהגב שלי ופתחתי אותו. הוא נשאב פנימה. סגרתי את התיק ותליתי על הכתף.
"קדימה בוא נלך" אמרתי.
"אני חוששת שזה בלתי אפשרי" אמר קול מאחורי.