"הטבלה המחזורית" – פרק 2 –

התיישבתי ליד השולחן במבטח בזמן שאבא שם לי כוס שוקו חם מולי וכוס קפה בשבילו והתיישב מולי.
"יש לי משהו לספר לך" הוא אמר לי.
טוב, עכשיו קצת רקע מקדים, זה התחיל אתמול בבית ספר.
אני ישבתי שורה אחרונה משמאל ליד ילדה אחת בשם ירדן. לירדן היה ריח ים קבוע, כנראה כי גרה ליד הים. הריח הזה שיגע אותי בהתחלה אבל למדתי להתרגל אליו.
ו… אני ג'ייקוב. לא, לא, אני נולדתי בישראל, אבא שלי פשוט הגיע מארצות הברית ורצה לתת לי שם אמריקאי, לא ישראלי. לא הייתה לי בעייה עם זה.
המורה למדעים נכנסה. האמת? אני לא אוהב אותה. אני יודע את החומר אבל תמיד משהו אחר מחרב לי את הבחנים. היא נוהגת לעשות בחנים שמפריעים לה. אני לא עושה אותם כי יש לי דיסלקציה אז היא פשוט לוקחת אותי בהפסקה ועושה לי בוחן בעל-פה. אפילו שאני לא מפריע אני מחוייב. תמיד היה נותנת שאלות מכשילות ומשתמשת בכוונה במילים שיש להן שתי משמעויות. למה היא עושה את זה? באמת שאני לא יודע.
דבר נוסף שאני לא סובל בבית ספר הוא שבהפסקות שלנו יש חתיכת בלאגן בחוץ שאני לא מסוגל לנשום. הילדים צורחים ומרביצים אחד לשני ואני באמת לא יודע מה עובר על האנשים האלו.
ילדים לרוב נוהגים להיטפל אלי. אני "מגנט לחנונים" נהגתי להתבדח עם ירדן שישבה לידי. היא אולי לא הייתה יותר מידי טובה בלימודים אבל היא הייתה נחמדה וגם לה היה דיסלקציה אז הרגשנו הזדהות. כל שיעור היינו מדברים או מציירים אחד לשני. אני בדרך כלל עזרתי לה במתמטיקה והיא עזרה לי בספורט. אני לא חושב שזה מביך שבת יותר טובה מבן בספורט אבל זה כן מביך שכל הילדים צוחקים על העובדה שאני לא מסוגל לחבוט במחבט. העניין הוא שאני עסוק מידי בציפורים, עננים, המגרש והכל חוץ מהכדור. גם הפרעת קשב יש לי.
בכל מקרה, הסיפור התחיל אתמול.
ירדן הגיעה לבית ספר, הוציאה את מחברת המתמטיקה שלה בזמן שאני הייתי עסוק בלקרוא מסוף הספר. אני מסוגל לקרוא מספרים ולחשב אפילו שיש לי דיסלקציה. עוד פעם אני סוטה מהעיקר, בכל מקרה המורה למתמטיקה נכנסה לכיתה ודבר ראשון שעשתה היה להודיע על בוחן פתע. היא ראתה שהיא שכחה את הבוחן אז היא שלחה אותי ואת ירדן להביא אותו מחדר המורים. כל הכיתה התחננה שנהיה איטיים אבל ידענו שגם ככה לא נעשה אותו עכשיו וככה נוכל להחזיר לילדי הכיתה.
"בואי נרוץ" לחשתי לה כשיצאנו מהכיתה.
היא חייכה ורצנו לחדר מורים עד שהתנגשתי חזק במורה למדעים. נפלתי לאחור אבל היא נשארה עומדת.
"ג'ייקוב לי!" היא כעסה עלי "מה אתה עושה חוצפן קטן! אני צריכה ללמד אותך לקח!" היא כנראה אכלה משהו מקולקל כי הפרצוף שלה היה ירקרק קצת, אבל רגע, גוון כזה של ירוק בכלל הגיוני?.
היא התחילה להוריק יותר ויותר. היא הורידה את המכנסיים וחשפה גוף נחשי.
"מה זה?" לחשה ירדן.
"ועכשיו, הגיע הזמן לחסל את שניכם!" היא אמרה.