הטבלה המחזורית – פרק 11

הדרך לארגנטינה לא הייתה רצופת תקלות אלא אם כן שלוש פעמים להקיא זה נחשב תקלה.
כנראה שבגלל ששני בני פוסידון היו על הספינה פוסידון החליט להפוך אותה למהירה יותר. שמחתי כיוון שאני בן אתנה ואתנה לא מסתדרת עם פוסידון.
"אז רגע, אנבת' הייתה בת אתנה הרי, נכון?" שאלתי את פרסי "ואתה בן פוסידון".
הוא הנהן.
"אבל ההורים שלכם אויבים" אמרתי.
"אז מה?" שאל פרסי "זה כל כך נורא?".
"הם הסכימו לזה?" שאלתי.
"אמא שלך תמיד אמרה לי להתרחק ממנה עד שלבסוף וויתרה לי אחרי שהצלנו יחד את האולימפוס" הסביר פרסי.
במהלך הנסיעה הוא סיפר על כל מסעות החיפושים שלו ואני חשבתי לעצמי שאם אהיה פעם אצליח להיות יותר גיבור ממנו. תמיד אהבתי אתגר. תמיד אהבתי לעקוף אנשים אבל ידעתי לזהות מתי הקרב אבוד מראש, וחששתי מאוד מפני הקרב נגד פרסי.
לבסוף הגענו לארגנטינה לעיר נמל.
"צריכים להגיע לארץ האש, נכון?" שאלה ירדן.
"נכון" אמרתי "אנחנו צריכים מונית".
פרסי דאג לזה. הוא הלך לתפוס מונית בזמן שהשאיר אותי עם ירדן לבד.
"אז, איך זה אח גדול?" שאלתי.
לירדן ולי מעולם לא היו אחים גדולים. לירדן היה אח קטן אבל כפי שידעתי – הוא היה בן תמותה. אמא של ירדן התחתנה עם עוד גבר ונולד להם בן קטן. חצי אח של ירדן.
"פרסי ממש מגניב" הודתה ירדן "הוא גם נראה ממש טוב".
"גילית עריות במקרה?" שאלתי תוך כדי צחוק.
"למה שאני אגלה אריות?" שאלה ירדן.
"למה לא?" שאלתי.
ירדן הסתכלה עלי במבט מוזר ולבסוף אמרה :"ראאאאאאאררררר" ושנינו התחלנו להתפקע מצחוק.
"בואו" סימן לנו פרסי.
..
הנהג שלנו לא ידע אנגלית אבל איכשהו הצלחנו להסתדר. הגענו בסופו של דבר לארץ האש.
"ארץ האש אמורה להיות כזאת חמה?" שאלה ירדן.
"לא" אמרתי "זה בטח האלמנטל, אם רק נצליח לעקוב אחרי גלי החום"
"היי, תראו את זה" אמר פרסי והצביע על חנות שמעליה שלט עם אותיות יווניות. איכשהו הצלחתי להבין את הכתוב.
"חנות לחצויים?" שאלה ירדן "זה אמור להיות כזה פשוט?".
"כן, משהו כאן ממש מסריח בעיניי" אמרתי.
"בואו נכנס בכל זאת, תכינו את כלי הנשק" אמר פרסי.
"אין לנו" אמרתי.
"אה, באמת?" שאל פרסי "טוב, לי יש אחד, אולי שם יהיו עוד".
נכנסנו אחרי פרסי לחנות.
מה שהיה שם גרם לי לפעור את העיניים שלי בתדהמה