הטבלה המחזורית – פרק 10

ארגוס הוריד אותנו ברציף. רוח קרה פילחה לנו את הפנים. לארגוס יש שיער בלונדיני והמון עיניים כחולות. אני מצטער שלא תיארתי פשוט, לא הייתי בטראומה. כאילו כל החיים שלי הם דה-ז'ה-וו אחד גדול.
העיניים של פרסי היו זהות לצבע הים. ירוק וטורד מנוחה.
"לאיזו סירה לפנות?" שאלתי.
פרסי הביט בכרטיסים שלו.
"אין לי מושג" הודה "אני לא מצליח לקרוא".
"גם לך יש דיסלקציה?" שאלתי.
הוא הנהן.
"תן לי" אמרתי.
אימצתי את העיניים שלי ולבסוף הצלחתי לזהות.
"לשם" אמרתי "ספינה בשם Shell".
ירדן עקבה אחרי. עם השיער המתנפנף ברוח שלה היא נראתה ממש טוב. האמת שלא הודתי בזה מעולם באוזניים שלה, אבל היא ממש יפהפיה.
פרסי סחב את התרמיל הירוק יחד עם התרמיל האישי שלו.
"אתה חושב על הנבואה?" שאלתי.
"כן" אמר פרסי "אבל נבואות מאוד מטעות לפעמים, כמו שהייתה נבואה ממש עלי".
"תספר" אמרה ירדן.
"אחר כך, אבל בכל מקרה, אל תדאג מנבואה שכזו" אמר פרסי "גם אנבת' פעם טעתה בגלל נבואה".
"אנבת'?" שאלה ירדן.
"זאת לא זאת שמתה?" שאלתי.
"החברה שלי לשעבר" אמרה פרסי "אחרי שמתה".
"מצטער בשבילך" אמרתי "איך היא מתה".
"נלחמנו בשני נחשים ענקיים ואנבת'… היא קשרה בהם קשר. הנחש עמד להתיז עלי ארס אבל היא דחפה אותי וחטפה אותו במקומי. היא מתה בגלל זה, רגע אחרי שהצליחה להרוג אותו". הקול שלו היה חנוק מדמעות.
ירדן טפחה לו על הגב.
"בן כמה אתה?" שאלתי.
"בן 31" אמר פרסי.
"ואתה שורד" אמרתי "כל הכבוד".
"אני תוהה למה שתצטרף אל ילדים כל כך קטנים?" שאלה ירדן.
"המממ… זה לא חשוב עכשיו" אמר פרסי "בכל זאת, זאת לא הספינה?".
פרסי אכן צדק. על הספינה היה כתוב shell.
"מוכנים להרפתקאה?" שאלתי.
ירדן ופרסי הנהנו.
"בואו נתפוס לנו אלמנט" אמרתי.