"הטבלה המחזורית" (ספר המשך ל"גיבור הלא מוגדר") פרק 1

אז ככה מרגישים כשאתה מת: הברק פילח לי את הגוף. הדבר האחרון שחשתי היה הנשיקה מקיילה. נשיקה כל כך מדהימה ואז הרגשתי איך הנשמה שלי מתנתקת מהגוף – זה כמו לקלף פלסטר מעליך. אחר כך הנשמה שלי התעופפה היישר ללוס אנג'לס (נדמה לי, ראיתי את השלט של Holywood). איש לבוש ברדס קיבל את פניי.
"מה אתה רוצה?" הוא שאל. היו לו עיניים חלולות שחורות. בעיניים שלו יכולתי להבין איך נראה ייאוש באופן ממשי.
"המממ… אני מניח שלשאול?" שאלתי.
"לא מתלונן?" שאל האיש.
"אני הבאתי על עצמי את המוות שלי, אני גרמתי לזאוס לרצות לזרוק עלי את הברק הראשון שלו" אמרתי.
"אז זאוס הרג אותך" הוא אמר.
"תכננתי שיפגע בדבר מסויים, והוא אכן פגע אבל גם בי" אמרתי.
"סיפור מרתק, מעניין כמה זמן לקח לך להמציא אותו בשביל לא להתבייש בכך שהחלקת באמבטייה, עכשיו קדימה, לסיפון" הוא אמר. עלינו על מעין סירה כזו והוא הושיט אותי ועוד רבים לשאול.
בסופו של דבר הגענו ליעד. הוא הוריד את כולנו ואני נתתי לו מעין מטבע זהוב שעליו ציור האמפייר סטייט בילדינג ובצד השני פרצופו של זאוס. דרכמה. אין לי מושג מאיפה היא הגיעה אלי.
היו שם כמה תורים. התכוונתי ללכת לרישום מהיר אבל אז ענק אחד עצר אותי. הסתכלתי למעלה וזיהיתי את הפנים – האדס – אדון השאול.
"לורד האדס" אמרתי וקדתי בפניו.
"שלום לך, לאון?" הוא אמר.
הנהנתי לו.
"אני מודה בפניך שלא הקשבת לאחי ושיחררת אותי בכל זאת" הוא אמר.
"למה לא ידעו שנחטפת?" שאלתי.
"כי לאף אחד לא אכפת" הוא אמר.
היה לו קול כאוב, הוא בהחלט נראה סובל.
"בכל מקרה, אתה זכאי להגיע לאליסיום אך אני רוצה להציב בפניך הצעה" הוא אמר "מכיוון שהיית גיבור, אתה יכול להיוולד מחדש ולנסות שוב. אם תצליח 3 פעמים להיות גיבור שזכאי להישלח לאליסיום תוכל להגיע לאי-המבורכים". הוא הצביע אל אי שם שנראה כאילו נגזר מתוך אזור אמריקה התיכונה. הייתה בו שמש, ים כחול מדהים.
"ומה הבחירה השנייה?" שאלתי.
"אליסיום" הוא אמר והצביע אל עבר מדשאה ירוקה. הרחתי משם ריח ברביקיו על האש וקולות צחוק.
התלבטתי קצת. זה עלול להיות מסוכן – ללכת על בטוח ולהרוויח או להמר ולהרוויח כפול?.
"ואם אני אוולד עוד פעם, אהיה בן תמותה או חצוי?" שאלתי.
"שאלה יפה, אתה תישאר מה שאתה, בן אתנה אלא אם כן זה לא ייתאפשר ולכן תצטרך להיות בן של אל אחר" אמר האדס.
הרהרתי קצת.
"אני אלך על זה" אמרתי.
האדס חייך חיוך קטן.
"לפני זה, עליך ללכת ללתה, שם יימחק לך כל זכרונך. הוא יחזור אליך כשתחזור לשאול וכך יהיו לך זיכרונות משתי חיים כדי להחליט אם אתה רוצה לעשות פעם שלישית" הוא אמר והחווה בידו לעבר נהר שזרמו בו מים לבנים.
"קפוץ" הוא אמר לי "אבל לפני זה, רק שתדע, אתה הראשון אי פעם שזכה לראות אותי בשאול על מנת שאציע לו את זה, הרווחת לך ביושר אל תומך".
ידעתי שזאת הפגנת חמימות גדולה מאוד בשביל האדס.
"על החיים ועל המוות" אמרתי ואז קלטתי כמה מטופש המשפט הזה עכשיו, הרי כבר אני מת.
קפצתי לנהר ונפרדתי לשלום מחיי הקודמים.