"הטבלה המחזורית" (ספר ההמשך של "הגיבור הלא מוגדר") – פרק 4

"דין, אבא, אם זאת בדיחה פרטית, תפסיקו" אמרתי.
ירדן הביטה בי בחיוך.
"זאת לא" אמר דין.
"אז בן של איזה אלה אני?" שאלתי את אבא.
"אלת החכמה והקרב – אתנה" אמר אבא. הקול שלו היה מלא בזיכרונות, כאילו השם של האלה מזכיר לו נשכחות מהימים שהיה צעיר יותר. ככל הנראה שזה באמת זה.
משום מה זה צלצל לי מוכר, מאיפה ידעתי את זה פעם? הייתי יכול להישבע שכבר ידעתי את זה, אבל מאיפה?
"מתאים לך" אמרה ירדן.
"אויש, די, תמשיכי" אמרתי. היא צחקקה.
"אז אם ככה למה יש לי דיסלקציה? לא אמור להיות לי כישרון אדיר לשפות? זה תחום של חכמה, לא?" שאלתי.
"יש לך דיסלקציה כי המוח שלך מכוון ליוונית עתיקה" הסביר לי דין "אבל כן, אולי יש לך כישרון לשפות, לדבר אותן, לא לכתוב. יש בני אתנה כאלו. לכל בן אתנה יש כישרון מיוחד משלו".
"איזה כישרונות יש?" שאלתי.
"לא יודע, יש אדריכלות, פיזיקה, שפות, מנהיגות, כאלו דברים" אמר דין.
"מה אז אני יכול להיות?" שאלתי את עצמי בקול רם.
"אתה בטח במתמטיקה, יש במתמטיקה?" שאלה ירדן.
"כולם טובים במתמטיקה" אמר דין.
"נגלה את זה" אמרתי לירדן "מה עם ירדן? אתם יודעים מה איתה?".
"לא" אמר דין "אבל אני יודע שהיא של אחד משלושת הגדולים, בוודאות".
"שלושת הגדולים הם לא זאוס, פוסידון והאדס?" שאלה ירדן.
דין הנהן.
"אז אני?!, דווקא אני?!" היא שאלה.
"את צנועה מאוד" אמר דין "אהבתי, בכל מקרה, כן, יש לך ריח חזק".
ירדן הצמידה את היד שלה לאף, ככל הנראה כדי לבדוק את זה.
"תריח לי את היד" היא אמרה לי ושלחה אלי את הזרוע.
"אני לא מריח ידיים" אמרתי.
"נו, בבקשה" היא התחננה.
"בני תמותה לא מסוגלים להריח את זה, רק מפלצות" אמר דין.
"אז אתה מפלצת?" שאלתי.
"לא, גם סאטירים" רטן דין.
אבא שלי, אני וירדן צחקקנו לנו בשקט.
"אז לאן אתה לוקח אותנו?" שאלתי את אבא שלי.
"אתם צריכים להגיע למחנה החצויים בארצות הברית, לונג איילנד" אמר אבא שלי.
"אז נטוס?" שאלה ירדן.
"לא" אמר דין "זה מסוכן מידי, אם את בת פוסידון או האדס זאוס יפיל אותך מהשמיים, אם ניסע בים זה יותר הגיוני".
"אז מסע בים" אמרה ירדן. "שיהיה".