הטבלה המחזורית (ההמשך של "הגיבור הלא מוגדר") – פרק 5

אני, דין וירדן ישבנו לנו במושבים נוחים בתחתית של ספינה שהפליגה לניו-יורק. היו איתנו אנשים מאוד מוזרים על הספינה. בהתחלה ווידינו שאף אחד לא דובר עברית ואז התחלנו לרכל.
"להוא יש ראש ממש גדול" אמרתי.
ירדן צחקקה קצת "והוא נראה ממש כמו המורה לספרות, איך בכלל קוראים לה?".
"אחח, כמה שנאתי ספרות, איך משיר שיש בו רק 6 שורות אפשר לסכם חומר באורך שלושה עמודים?" שאלתי.
"תגיד תודה שאתה לא כתבת" אמר דין.
"מזל" אמרתי "אז מה יש בכלל במחנה הזה?" שאלתי.
"כל מיני דברים מגניבים" אמר דין "אתה תראה".
"הידיים הקפוצות יתארכו" התחילה ירדן.
"והלב השומר" שרנו ביחד "לא להפגע, ייפעם בקצב רגיל זה יבוא כמו שהטבע רגיל" ופשוט התגלגלנו על הרצפה מרוב צחוק. המורה לספרות הביאה לנו ביום הראשון את השיר הזה, מאז כל פעם שמשהו אומר "אתה תראה" אנחנו התחלנו לשיר את זה.
"תגיד, זה הקטע של חצויים? אנחנו ממש נלחמים?" שאלתי.
"אלא אם כן אתה מאוד רוצה שמפלצות יאכלו אותך" מלמל דין בקצת כעס.
"למה אתה כל כך כועס?" שאלתי "מה עשינו לך?".
"אני עדין עצבני על מה שאמרת על העזים" אמר דין.
"אני מצטער, זה פשוט, לא היה מובן לי שזה אפשרי" אמרתי "אתה סולח?".
"כן" נאנח דין.
"אני אפצה אותך" אמרתי "אתה תראה.. הידיים הקפוצות יתארכו". שוב פעם אני וירדן התגלגלנו מצחוק.
בסופו של דבר הנסיעה המאוד מצחיקה נעצרה. ירדנו מהרציף ודין תפס מונית.
"יש לי שאלה" אמרה ירדן "אם אני בת של שלושת הגדולים, גם מסע בים אמור להיות מסוכן אם אני בת זאוס או האדס".
"נכון בתיאוריה, אבל פוסידון קצת יותר סלחן" אמר דין "הוא לא יטביע חפים מפשע".
"דווקא במיתוסים העתיקים אני זוכר שהוא היה עצבני" אמרתי "לא?".
"אני… אמנע מזה" אמר דין "אנחנו כלום לעומת האלים, אנחנו לא יכולים לבקר אותם".
"במחנה מדברים עברית?" שאלה ירדן.
"לא, רק אנגלית" אמר דין.
"אבל אני גרועה באנגלית!" התלוננה ירדן.
"אני אתרגם לך" אמרתי "וחוץ מזה, רק בכתיבה, במבחנים בעל-פה את דווקא טובה".
"תודה" היא אמרה.
המונית נעצרה. ראיתי שדה ירוק עם תותים.
"אתם בטוחים שאתם רוצים לעצור כאן? אין כאן שום דבר" שאל הנהג.
"בטוחים" אמר דין ושילם לו.
יצאנו מהמונית.
"ברוכים הבאים למחנה החצויים – המקום הבטוח ביותר לאנשים מסוגכם!" הכריז דין.
"יוקרתי" מלמלתי.