החיים המוזרים של יוליאנה -פרק 1-

"נו באמת אמא.לא אני לא רוצה את זה. זה מגעיל רצח!!" אני ואמא שלי הרה רבנו שוב על מה שאני אלבש. כן,כן קראתם נכון אמא שלי היא הרה. ה-הרה מהמיתולוגיה.
טוב היא לא האמא הביולוגית שלי.
האמא הביולוגית שלי היא בת תמותה שמתה אחרי לידתי, וזאוס אבי נתן אותי כ'קורבן' להרה, והיא אמצה אותי והפכה אותי לבת אל-מוות. אני לא אלה ולא בת מותה או כמו שאומרים האחרים חצויה בת אלמוות.טוב, נחזור לריב.
"אני שונאת טוניקות יווניות, הן לבנות!" אמרתי. "נו…. ו…???" שאלה. "הלו!!!!!" קראתי. "אני שונאת לבן!"אתנה אחותי החורגתנכנסה ושאלה:"שוב אתן רבות? אתן רבות כל יום, הרה אני חושבת שיוליאנה מספיק בוגרת כדי לדעת מה ללבוש."
"לא לקרא לי יוליאנה! זה יוליה!!" אמרתי לאתנה.
"או.קיי. שקט!!!!!!!" הרה צעקה וגברה עליי ועל אתנה.
"יוליה, מה דעתך על ללכת לקניות,ולקנות מה שאת רוצה. אבלם משהו לא ימצא חן בעיני את לא קונה את זה. מובן?" "כן כן" חשבתי שסוף סוף הנה אמא ואני יוצאות לקניות פעם ריאשונה בלי הודעות באמצע שאבא שוב התרגז ומתכון לפצפץ את העולם, כי אז אמא צריכה לחזור לאולימפוס כדי להרגיע אותו.
אבל רק יצאנו וארס אחי הגדול והממש ממש מעצבן רץ לאמא. "אמא, הכימרה שוב היתעוררהואני צריך את עזרתך כדי להילחם בה." אמא נקשה באצבעותיה ואני נחתתי במחנה החצויים.
כירון דהר אליי ."יוליה, מה קרה? למה את פה?" אמר לי כשהגיע אליי. "אתה לא שמח לפגוש אותי? אני צוחקת. האולימפוס הותקף ואמי היקרה שלחה אותי לפה מי יודע לכמה זמן."
לא רציתי שכירון ידע שנפגעתי מאמא כשהיא שלחה אותי לשם. אני שונאת שמרחמים עליי. כירון אמר:"מה כ"כ אמיץ וטיפש כדי להתקיף את האולימפוס?" "זו כימרה" עניתי בקצרה.
"הו…כן. אני מכיר מפלצת זו מקרוב. טוב עד שהקרב יסתיים את תשארי פה בביתן אם.. איזה ביתן?"
כיוון שהייתי בת זאוס אבל 'קורבן' של הרה,היה דיי קשה להחליט . רציתי להיות לבד." אני אלך לביתן הרה. אין לי כוח לאחים." כולם ידעו שאני מפונקת ויכולה לקלל אותם בלי בעיה או אם ענן גשם לכל החיים או אם אם טווסים שמנקרים את ראשם עד שיתאבדו. לעתים רחוקות ריחמתי על אלה שקיללתי.
פרסי ג'קסון הגיע אלינו ואיתו אנבת'. את אנבת' חיבבתי אבל את פרסי רציתי לפוצץ. והוא רצה להטביע אותי. ריטה בת האדס גם התקרבה. היא כמוני אומצה ע"י פרספונה . אבל הרה אהבה אהבה אותה והפכה את ריטה לבת אלמוות כדי שיהיה לי עם מי לשחק תמיד. מאז ומתמיד אנו BFF .דיי הופתעתי כאשר היא חיבקה אותי, כיוון שהיא אמורה ליהיות עכשיו בשאול עם אמה.
ריטה ראתה את מבטי ומיהרה להסביר:
"גם השאול הותקף, היגעתי לפה יום לפנייך."
היא השתתקה כאשר ראתה שפרסי בא, ואני נעצתי בו מבט שנאה.
"פרסאוס."אמרתי. "יוליאנה" מלמל ואני הנהנתי לעברו.
אנבת' חיבקה אותי ושאלה מה קורה. סיפרתי לה והלכתי לביתן שלי.