הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 9
"משום מה שקט כאן" אמרה פרל "לא אמור להיות שיעור עכשיו? כאן?".
"אפשר לבדוק במערכת השעות של המקלט" אמר אנדרו. הוא חיפש על לוח מודעות.
הכל היה חשוך ואפלולי.
פרל לחצה על מתג והדליקה את האורות.
החדר עצמו היה מוזנח, ואם היו אומרים לאנדרו שזאת כיתה, הוא היה אומר להם שברווז הוא מכונית, אף על פי שהם היו מאמינים בסוף, והיו הולכים לנהוג בברווז הקרוב לביתם.
הריח תקף את האף של אנדרו. ריח מצחין. משהו היה לא בסדר בחדר ההוא. האורות נדלקו וקרני האור נחתו על יושבי החדר. היו מעט תלמידים וכולם נראו צעירים, אולי מכיתה ז'. היה שם מורה מבוגר ומלא עם שיער מאפיר ארוך. היה לו אף ענק.
אנדרו לא הכיר את המורה. הוא הניח שזה מורה, אחרת, מה יעשה בכיתה?
"מה אתם עושים כאן?" שאל תלמיד אחד לך.
"לא, לא, חמוד שלי, תן להם להישאר" אמר המורה בטון שהדאיג את אנדרו.
"למה אתה מתכוון?" שאלה פרל.
"את יודעת טוב מאוד" אמר המורה וחייך "קדימה חמודים שלי".
הילדים כמו. היה נדמה שהם מצמחים כנפיים. הכנפיים שלהם היו כסופות. האף שלהם התארך עד שהיה כסוף לחלוטין וארוך. הם התכווצו וצימחו נוצות כסופות.
"לברוח!" צעק אנדרו.
הגבר ההוא הניף את ידו ודלת המקלט ננעלה.
"נראה אתכם, גיבורים" הוא חייך חיוך זדוני.
הציפורים ריחפו בתקרה. הקרוב אליהם שילח בהם כנף כסף.
"תברחו" צעקה פרל.
"אין לאן לברוח" אמר הגבר.
"איך הורגים אותם?!" שאל טום בפאניקה.
הם ירדו למטה בשביל לדקור אותנו.
אנדרו רץ לעבר הארון של כלי האומנות. הוא ניסה לפתוח אותו אך הוא היה נעול.
בינתיים ציפור אחת הצליחה לשרוט את פרל.
הם שילחו גל נוצות לעבר אנדרו. הנוצות שרטו את הארון המתכתי והשמיעו קולות מצמררים.
אנדרו תפס נוצה והצליח לפתוח איתה את המנעול.
טום בינתיים ניסה לתקוף אותן עם מקל ארוך שמצא.
אנדרו פרץ פנימה ומצא תרסיס טרפנטין.
הוא ניער אותו קצת ואז ריסס את הציפורים. הציפורים קרסו על הרצפה.
הגבר רק צחק בצד.
היו לו משקפי שמש גדולות על העיניים מה שגרם לאנדרו בהתחלה לחשוב שהוא עיוור.
פרל נפלה אל הרצפה.
אנדרו ניגש אליה ומישש את הפצע.
"זה כואב!" היא מחתה.
"אני מנסה!" אמר אנדרו.
טום בחן היטב את הגבר.
"אנחנו מכירים?" הוא שאל.
"שאלה טיפשית" חשב לעצמו אנדרו.
"אם אנחנו מכירים, סביר להניח שפגשת אותי" אמר הגבר. החיוך שלו לא מצא חן בעייני אנדרו.
"אתה גנבת לי את הזיכרונות" אמר טום "זה אתה, נכון?"
"למען האמת לא, אבל הייתי שמח להיות זה שגנב." אמר הגבר בחיוך מטריד.
טום נרתע קצת מהחיוך שלו.
אנדרו כבר הבין היטב שהגבר הזה עלול להיות מסוכן הרבה יותר מהציפורים. הוא בהה בגוויות הציפורים. אחת מהציפורים חזרה לנוע ועלתה למעלה. אחריה עוד כמה.
"לא שוב!" מחתה פרל.
אנדרו תפס נוצה נוספת והצליח לפרוץ את המנעול של הדלת.
אנדרו וטום ברחו משם.
הם עלו למעלה.
טום ואנדרו התנשמו בכבדות.
"איפה.. איפה פרל?" שאל טום ובחן סביב את האזור, כאילו מבקש לבדוק האם היא מתחבאת.
"אוי לא" אמר אנדרו.
ואז הם שמעו את הצרחה של פרל.
תגובות (0)