הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 6

"שלום?" שאלה האישה עם השיער הארוך בצבע שטני. היא הייתה רזה וחטובה. היא לבשה חולצה ורודה אדמדמה ומכנסי ג'ינס לבנות.
"כן?" שאלה פרל.
"הו שלום, פרל" אמרה האישה. צבע העיניים שלה היה בצבע דבש.
"שלום" אמרה פרל "ומי את בדיוק? מה את עושה בחלום שלי?".
האישה הביטה בה וחייכה חיוך רחב. חיוך מתוק של בובת ראווה בחנות בגדים.
"אני אמך" אמרה האישה.
"את אמא שלי?" שאלה פרל.
היא הנהנה.
"אז לא מתת?" שאלה פרל "אבא סיפר לי שמתת".
"לא" היא אמרה "אני מניחה שאבא שלך לא יצא עם אף אחת אחרת אחריי, נכון?".
"נכון" אמרה פרל "אז מי את?".
"זה לא משנה עכשיו".
"רק רגע" אמרה פרל "את אשמה בהכל".
"אשמה במה?" שאלה האישה בחיוך רחב. החיוך שלה הפסיק להיראות חיוך מלאכותי, אלא חיוך קצת זדוני.
"בקללה שלי" כעסה פרל "בגלל הקללה המטופשת הזאת בנים רבים עלי והולכים מכות".
"פרל, מתוקה שלי, זאת לא קללה" אמרה האישה.
"לא קללה?!" השתגעה פרל "כל הזמן שמשהו מתאהב בי קורה לו משהו רע".
"וזה עדיף" אמרה אמהּ "ככה אף אחד שעלול לפגוע בך לא יפגע בך".
"אבל אף אחד מהם לא פוגע בי!" כעסה פרל "את אשמה בקללה הזאת ואת גם תורידי ממני אותה".
היא גלגלה עיניים בתסכול.
"את לא יכולה לומר לי מה לעשות" היא מחתה.
"אני כן, את נטשת אותי, עם אבא שבקושי סוגר את החודש, עם בעיות ועם קללה!" כעסה פרל.
"אז שתדעי לך שה"קללה" שלך תעבור" הבטיחה אמא שלה "היא תעבור כאשר תפגשי את הפולני הבלונדיני. הוא יסיר ממך את הקללה".
"למה שאני אאמין לך?" שאלה פרל וקולה נשבר.
"כי אני אוהבת אותך" היא אמרה.
"איזו סוג של אהבה?" תבעה פרל לדעת "את אוהבת אותי לשם הפרוטוקול, את לא באמת רוצה שאני אהיה, את בטח לא רצית ילדה ולכן נטשת אותי. עופי לי מהחלום ברגע זה!".
"אבל" היא אמרה "יום אחד את תביני הכל".
"אז עד היום ההוא אל תחזרי" דרשה פרל.
היא נשפה.
"אז לפחות קחי דבר אחד" אמרה. היא הושיטה לה סכין.
"מה זה?" שאלה פרל.
"יום אחד עוד תצטרכי את זה" אמרה לי.
"זה חלום" הזכרתי לה.
"אז?" היא שאלה.
"אני לא באמת אקבל את זה" אמרה פרל.
"תנסי אותי" אמרה האישה בחיוך "ועכשיו אני באמת חייבת ללכת".
החלום התפוגג ופרל התעוררה.