הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 54 – אפילוג
"קני, לא!" קראה פרל, אבל כבר היא שמעה את קול הריסוק החזק של כד נשבר.
"סליחה אמא" אמר קני, בקול מלאכי, שדאג לדבר בו כל פעם שרצה להתחנף.
"זה בסדר" היא אמרה וחייכה אליו "גם ככה הכד הזה לא היה חשוב במיוחד, ועדיין, תזהר לך."
"אמא, מי מגיעים אלינו היום?" שאל קני.
"איך אתה יודע על זה?" שאלה פרל.
"שמעתי אותך ואת אבא מדברים על זה, אני מסוגל להבין צרפתית, אפילו שאתם לא מדברים איתי בה" הוא מלמל, ועיניו האפורות, כמו של אביו, נצצו בתבונה.
פרל חייכה אל בנה ופרעה את שערותיו השׁטניות בחיבה.
"אתה בדיוק כמו אבא שלך" היא אמרה בחיוך.
קני הסמיק בלחיים שלו. גם את הביישנות של אביו – אוון, הוא ירש, ועוד איך.
"בכל מקרה, זה אנדרו ונופר, וטום מגיע." אמרה פרל.
"דוד טום?" שאל קני "אני לא אוהב אותו כל כך, הוא תמיד קורא לי 'חמוד', אבל אני לא חמוד."
"אתה לא חמוד?" שאלה פרל.
"לא, שימצא לי כינוי אחר" אמר קני, בחצי חיוך. "בכל אופן, אתם לא מתכוונים להציג אותי בפניהם, או להכריח אותי להישאר, ואני לא נכנע לטריקים שלכם של 'אם אתה רוצה קרואסון, רק למטה, ותגיד שלום', אני לא טיפש."
פרל צחקה קלות ואז ליטפה את בנהּ.
"אתה לא תצטרך לרדת, ואם תרצה, נשמור לך משהו, לא נכריח אותך להיות איתנו אם אתה לא רוצה."
הוא סקר את אימו בחשדנות.
"מילים רכות כאלו אמרת גם לפני בדיקת הדם. אמרת שזה לא כואב. זה כאב." אמר קני.
"זה לא משנה, עכשיו תחזור למה שאתה רוצה לעשות, ברגע שהם יבואו, אני אגיד לך, שתוכל להסתגר בחדר." אמרה פרל.
"אבל אני אצטרך בקבוק מים." אמר קני.
"תארגן לך כבר עכשיו"
"ארגן, לא תארגן, זאת לשון ציווי" אמר קני.
פרל חייכה אליו.
הוא הלך למתקן השתייה, עם בקבוק שאסף מהמתקן לייבוש הכלים, ומילא לעצמו את בקבוק המים.
אוון בינתיים סיים להתקלח וירד מהקומה העליונה של הבית.
הוא נתן לפרל נשיקה חפוזה.
"מתי הם מתעתדים להגיע?" שאל אוון בצרפתית.
"בקרוב" אמרה.
"למה אתם מדברים בצרפתית?" שאל קני, והביט בשניהם.
"זאת שפה ששנינו מדברים כמו שצריך במדויק" אמרה פרל.
"יום אחד גם אני אדע צרפתית, ואז תצטרכו למצוא שפה אחרת לדבר בה" אמר קני, בחיוך רחב.
אוון חייך חיוך רחב. הוא חיטט בין המגרות בשביל למצוא בקבוק יין.
נשמע צלצול בדלת.
קני קפץ על רגליו בבהלה, ורץ מהר עם בקבוק המים שלו אל החדר שלו. טריקת הדלת החפוזה נשמעה היטב עד למטה.
פרל פתחה את הדלת בפני נופר ואנדרו.
"שלום!" היא קראה, אחרי הכל, היא לא ראתה את שניהם כבר לפחות חצי שנה.
הם התיישבו בסלון, בזמן שאוון פתח בקבוק יין.
"איפה קני?" שאל אנדרו.
"הוא בחדר שלו, הוא מתבייש, הוא ממש כמו אבא שלו" אמרה פרל, ושלחה מבט רב משמעות לאוון.
"אז מה השתנה?" שאל אוון, מנסה להסתיר את הבושה שחש. אל אף שפרל ניסתה לגמול אותו מזה, הוא לא הצליח להשתחרר מזה.
"רק הודעה חשובה." אמרה נופר.
בדיוק אז צלצל פעמון הדלת.
אוון הלך לפתוח, בזמן שפרל מזגה להם את היין.
אוון חזר יחד עם טום.
"טום!" קראה נופר. היא קמה כדי לחבק אותו.
"כמה יין את רוצה?" שאלה פרל.
"בלי יין" אמרה נופר "אסור לי."
"למה?" שאל טום, שהתיישב.
"כי אני בהריון" היא אמרה באושר.
"וואו!" קראה פרל.
"אני יודעת!" קראה נופר "חודש רביעי."
"שיהיה במזל טוב!" קרא טום.
אחרי שההתרגשות קצת פחתה, התחילה השיחה הקולחת בקבוצה.
"לחיינו" אמר אוון, והרים את כוסו.
"ולחיי ויילס" אמר אנדרו והרים גם הוא את כוסו. אוון מלמל משהו שנשמע כמו :"נורבגיה" וכולם הקישו את כוסותיהם זו בזו.
תגובות (1)
סוף נהדר לסיפור נהדר :)