הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 46

אנדרו ראה מספיק סרטים בשביל לדעת כמה קיטשי המשפט הזה. זה היה משפט מטופש לחלוטין לאור העובדה שהמוכר לא היה יכול לפגוע עד כדי כך באנדרו, כמו שאנדרו יכול לפגוע בקלות במוכר, ובכלל, יש לו ארבעה חברים איתו, שלכולם יש כלי נשק, ואנדרו לא היה מסוגל למות. אז אנדרו הרגיש בנוח. נופר ירדה אל הרצפה ונרדמה. נורמאלי, אחרי הכל, היא עייפה תמידית. מיד אחריו, טום נפל, וזה כבר היה מוזר. אחר כך, גם פרל נרדמה ולבסוף אוון. אנדרו התחיל להרגיש מתוח, אבל בכל זאת, הקיר היה מלא בנשקים, ולא היה נראה שהמוכר אי פעם שלח את ידו ותפס כלי נשק וממש נלחם בו.
"בריאן!" קרא המוכר.
דלת אחת חומה נפתחה מהקיר, ונער קצת גבוה מהממוצע בעל שיער שטני ארוך למדי, עם כתפיים שפופות והבעת פנים קצת חמוצה, כאילו הוא אסיר כאן. הוא היה לבוש בחולצת טריקו שחורה ומכנסי ג'ינס כהות ארוכות ונעליים לבנות. היו לו עיניים כחולות כמו השמיים ואף עקום, כאילו נשבר בעבר. הוא היה נאה מאוד, אך עם זאת, אומלל למדי. הוא אחז בחרב ארוכה בצבע ברונזה בידו והוא נאנח קלות.
"מה הפעם?" הוא שאל בטון משועמם. היה לו קול יפה למדי.
"תשנה את הגישה שלך, אסטיקוב!" זעם עליו המוכר "עכשיו הלחם בו". הוא הצביע על אנדרו.
"עוד פעם?" שאל בריאן "מה הפעם? עוד פעם השווצת בכוחות שאין לך?"
"אתה…" אמר המוכר בקול זועם.
"מה תעשה לי?" שאל בריאן "אתה צריך אותי."
הוא רק צמצם את עיניו בהבעה שקופה של כעס.
"עשה זאת עכשיו!" קרא המוכר.
בריאן גלגל עיניים והתקרב לאנדרו עם החרב שלו.
הוא שמע לחישה "תעשה את עצמך פני מת".
בריאן הניף את החרב שלו והעביר דרך אנדרו. אנדרו לא נפגע ממנה, כמו שהוא לא נפגע משום דבר אחר, והוא נפל על הרצפה בדרך הכי מציאותית שאנדרו הצליח לעשות.
"נו באמת!" התרעם המוכר "אתה לא יכול לעבוד עלי."
"אתה יודע מה, מה אתה כבר תעשה לי?" שאל בריאן בכעס "למה שאני אמשיך להילחם בשבילך?"
"אתה לא רוצה להגיע לאולימפוס?" שאל המוכר.
"ועבודה כשומר ראש של אדם שאוהב לריב, זה יביא אותי?" שאל בריאן "חוץ מזה, כבר הבנתי, המקום שלי איננו באולימפוס."
"לפני כמה זמן התרגשת מהאפשרות שהאלים קיימים, אתה בעצמך טענת שאתה רואה מפלצות" אמר המוכר.
בריאן השליך את החרב שלו על הרצפה והיא קרקשה בצליל מתכתי על רצפת השיש.
בריאן הלך והוריד מפרל את הקשת שלה. הוא הוריד לאוון את החולצה וכך הלאה.
"מה זה היה?" שאל אנדרו.
המוכר נאנח "זה מרדים את כל מי שלובש אותם, כדי שנוכל לשעבד אותם."
"אז אני מניח שאתה נכשל" אמר אנדרו, בחיוך, נהנה מהעובדה שהוא יכול להתעלל קצת במוכר הזקן.
"כן" מלמל המוכר.
פרל רעדה קצת ולבסוף פקחה את עיניה החומות הכהות היפות. זיק של פראיות נצץ בעיניהּ.
אוון גם הוא פקח עין אחת וסגר מהר, כאילו הוא הסתנוור. כנראה בגלל שבעין שלו יש כמות כל כך נמוכה של פיגמנט , עד כדי כך שאורות מסנוורים אותו ביתר קלות.
פרל נעמדה על הרגליים שלה, ושלפה את החנית שלה מהכיס שלה.
"טיפש" היא אמרה.
"בת אפרודיטה, אה?" שאל המוכר.
"ואם כן, אז?" שאלה.
"אתן בנות מגעילות, שטחיות, מפונקות" הוא התחיל, אבל אז מצא חנית מונחת לו אל מול הצוואר.
"אתה מכליל, וזה לא מוצא חן בעייני" אמרה פרל וצמצמה עיניים.
המוכר דחף אותה לאחור וסובב את החנית שלה במהירות גבוהה כל כך, שהיה ברור שהוא מיומן. פרל נפלה לאחור, והחנית משפדת אותה.