הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 42

טום שטף את הפנים שלו ובחן את האזור דרך המראה. קירות צהובים, רצפה מכוערת עשויה לבנים צהבהבות עם כתמים אפרפרים, דלתות כחולות לשירותים. ריח מסריח וחזק של אקונומיקה עמד בחלל ההוא.
מתוך אחד מתאי השירותים יצאה אישה גבוהה מאוד שעמדה בצורה משונה לחלוטין. זה היה נראה כאילו היא מתכופפת על הברכיים שלה, כאילו אם היא לא תתכופף היא תפגע בתקרה. לא היה ספק שאם זה אכן ההסבר, היא יכולה להביס את כל ה – NBA ביחד בכדורסל.
דלת הכניסה לחדר השירותים נפתחה ואוון עמד בה, מסיט מעיניו קווצת שיער בלונדינית ארוכה.
אוון הביט בטום ואז סקר את האישה.
היא הייתה מאופרת בגסות, עם איליינר כחול כהה.
היא חייכה אליהם חיוך רחב, באופן מעורר חשד.
היא לבשה שמלה כחולה ארוכה.
טום הביט בעיניו שלו, הן היו אפורות, בצבע סערה, בדיוק כמו הסערה הפנימית שהוא עצמו הרגיש בתוכו.
מבטו נתפס באישה שהורידה את השמלה שלה, וחשפה תחתיה רגלי אריה. "רגלי אריה?" חשב לעצמו טום. הוא הסתובב כדי לראות את זה ישירות. כנפיים בצבצו לה מאחורי הגוף.
היא חייכה. היא הייתה יפהפייה, עד כמה שניתן להיות עם שכבה עבה כל כך של איפור שרק כיער את הפנים שלה. גוף האריה שלה נמתח והיא חייכה חיוך נבזי.
"מה לעזא…" התחיל אוון.
במהירות מהירה פי שלוש לפחות ממהירות האור, היא תפסה את שניהם והושיבה אותם על השיש שבין הכיורים לשטיפת הידיים.
"וכעת, ילדים נחמדים, הגיע הזמן לחידות! אחרי הכל, צריכים לבדוק עד כמה חכמים אתם" היא אמרה.
"למה את כאן?" שאל אוון "את לא אמורה לתקוף ערים ולהיות גבוהה בהרבה יותר?"
הוא דיבר עם הידיים שלו והראה בידיים שלו את אומדן הגודל שלו ציפה.
היא רק שלחה בו מבט בוז ואז אמרה :"נשלחתי לכאן, בכל מקרה, עכשיו הגיע הזמן לבדוק מה אתם יודעים."
"בן אדם" אמר אוון במהירות, בלי לחשוב בכלל.
"בן אדם?" שאלה הספינקס, מבולבלת.
"הולך על שתיים וכל זה" אמר אוון "עכשיו תשחררי אותנו."
"גם אתה בן אתנה?" שאלה אותו הספינקס.
אוון היה מבולבל לחלוטין.
"כן" אמר אוון "איך ידעת?"
"איזו חוצפנית אחת, בת אתנה, גם היא זלזלה בשאלות שלי" אמרה הספינקס בקול מריר "גם אתה כזה. לא הצלחתי להרוג אותה, אז אני פשוט אהרוג אותך."
טפרים יצאו לה מתוך האצבעות, כמו חתולה. היא הצמידה את הטפרים לצוואר של אוון.
"לא!" קרא טום. הוא הוציא מהכיס שלו טלפון נייד. הוא לחץ על אחד הכפתורים והטלפון התארך, משנה את צבעו לצבע זהב-ברונזה. החלק התחתון התרחב והפך לקת עם פומל בצבע צהוב.
טום ניסה לתקוף את המפלצת אבל היא שאגה בכוח וחתכה עם הטפרים שלה את אוון. אוון נפל על הרצפה מהדף הכוח, בזמן שהוא דימם.
"אוון, תברח" אמר טום.
"לא…" התחיל למלמל אוון.
"תברח!" צעק עליו טום בזמן שהוא זינק קדימה וניסה לשסף את המפלצת.
הספינקס לא הייתה טיפשה.
היא ידעה שאוון מדמם, בכוונה לברוח, ועליו היא כעסה, אז היא זנחה את טום, אל עף שהדבר הכי פחות חכם לעשות, ובטח בשביל מפלצת, זה להסתובב לאחור כאשר מאחורייך יש חצוי עם חרב.
טום ניתר והתכוון לשסף לה את הבטן אבל היא במזל טהור שלה זזה והתחמקה ומחצה את אוון על השיש.
קול חבטה רם הדהד ברחבי השירותים, שטום היה משוכנע שאפילו על פסגת האוורסט היו שומעים אותו.
טום הזעיף את פניו והתחיל ללחום ביותר פראות. הדבר שתסכל אותו יותר מהכל, הייתה העובדה שהוא לא מצליח להרוג יריבה שהייתה עם הגב אליו.
המבט של אוון הזדגג והיה נדמה שבכל רגע הוא יאבד את ההכרה שלו, אם הוא לא איבד אותה כבר.
מראה הדם שהיה על הרצפה עורר את חמתו של טום. זעם געש בו, כמו מים במפל.
הוא קפץ על המפלצת ונתפס בצווארה ואז כרת לה את הראש בכוח.
בדיוק כאשר ראש המפלצת הופל על הרצפה, נפתחה הדלת ופרל, אנדרו ונופר עמדו שם.
אוון היה מוטל על הרצפה, מדמם, בעוד שהספינקס התפוגגה לאבק צהוב.
טום התנשף. פרל ניגשה בזריזות לאוון ובדקה אותו. טום הרגיש מושפל לחלוטין, הוא השפיל את ראשו ובהה ברצפה הכחולה של חדר השירותים. עצוב, מותש ופגוע.