הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 4
אנדרו שם לב שהוא דמיין את העבר פעם נוספת. הוא ניסה להתרכז עוד פעם בשיעור. הוא הסתכל על טום. טום ישב מול דף עם עפרון וניסה לכתוב. קודם כל, הכתב שלו היה מכוער, האותיות לא יצאו לו בגודל שווה והיו לו שגיאות כתיב איומות. מי כותב "קו שבר" בתור "ומא בשט"?
בכל מקרה אנדרו הביט בלוח. שטויות מטופשות. מי צריך לדעת שאם יש 3 למעלה ו 5 למטה אפשר להגיד שזה 6 חלקי 10. סודות עולם מסוג כזה לא עניינו את אנדרו.
הזיכרון שלו לגבי האבן גרם לו לתהות מחדש. האבן אפילו לא שרטה אותו. הרבה דברים פגעו בו, עשו לו סימנים כחולים, שרטו אבל האבן לא. היא הייתה צריכה להרוג אותו. מה הציל אותו בכלל?
הוא הביט בטום, מנסה להבין מה הסיפור מאחוריו. היה לו שיער קצר בהיר ועור שזוף למחצה. אנדרו שם לב שהוא שמאלי. טום ענד מחרוזת עשויה שרוך ועליה חרוזי חמר צבועים עם ציורים שונים.
"אנדרו!" כעסה עליו המורה לחשבון "אתה לא מרוכז, אחר כך במבחן אתה לא מצליח לפתור משוואה פשוטה".
אנדרו מלמל בכעס ופתח מחברת והעתיק את התרגיל.
הוא התחיל לפתור את התרגיל. תרגיל מפחיד ומלחיץ עם חמישה קווי שבר והמון איקסים.
אנדרו התחיל עד שלבסוף נתקע עם חילוק. הוא התכוון להוציא מחשבון אבל אז טום התחיל ללחוש לו.
"לא" הוא אמר "29 כפול 5 זה 145".
"מאיפה אתה יודע?" שאל אנדרו.
"זה חישוב פשוט" אמר טום.
"אז תעזור לי" התחנן אנדרו.
טום עבר על המספרים שלו ותיקן לו חישובים. המספרים שלו יצאו מושלמים. בצורה ובחישוב.
"אנדרו?" שאלה המורה בכעס והתקרבה.
"תפסיק לכתוב" ביקש אנדרו מטום.
טום הניח את העיפרון שלו וחזר לפתור בעצמו.
"זה לא הכתב שלך" אמרה המורה שבחנה את הדף של אנדרו.
היא הביטה בדף של טום.
"אז ביקשת ממנו שיפתור לך, נכון?" שאלה המורה את אנדרו "לך למנהלת".
"לא אני לא אלך למנהלת, ואת לא תגידי ללכת למנהלת, וזה לא טום שפתר לי את זה, זה אני" התעקש אנדרו.
המורה רק הביטה בו במבט כועס.
"שקר זאת עבירה חמורה מאוד" היא כעסה.
"לא אכפת לי שרלטנית!" כעס עליה אנדרו.
היא הנחיתה את הסרגל שלה בעוצמה על ידו. היד שלו הייתה צריכה לפחות לדמם לחלוטין או להכחיל, אבל הסרגל ניתז ממנה ולא קרה לו כלום ליד.
המורה פערה עיניים וכך גם כל מי שסביב לאנדרו.
"מה?!" שאלה המורה "אתה… לא… נפגעת" היא מלמלה.
אנדרו לא הרגיש בנוח עם כל תשומת הלב.
המורה התעשתה.
"לך למנהלת, אתה והחבר הפולני שלך".
"מה אני עשיתי?" שאל טום.
"פתאום אתה כן יודע אנגלית" כעס המורה.
"הוא יודע קצת אנגלית" הבטיח אנדרו.
"למנהלת" כעסה המורה.
אנדרו גלגל עיניים וקם מהכיתה יחד עם טום.
אנדרו יצא מהכיתה.
הוא פשוט התיישבת שם על הסלעים שאל מול הגדר הגבוהה.
"אנחנו לא הולכים למנהלת?" שאל טום.
"לא" אמר אנדרו "למה שנלך?".
"זה לא… אסור?" שאל טום "זאת הפרת חוק".
"בחייך, ממתי צריכים לציית לכללים?" שאל אנדרו.
טום רק הביט בו ואז התיישב לידו בזמן שאנדרו בכה בפעם השנייה שלו לאותו היום.
תגובות (7)
חח אנדרו נער מוזר- קשוח ובכיין…. טום מוצא חן בעיני!!!
רק עכשיו סיימתי לקרוא את כל הסיפור ואני חושבת שהוא ממש יפה!
אני לא רק חושבת אלא בטוחה שהסיפור מושלם ממש נפלא תודה וחג פורים שמח ממני בקי ♥
תודה רבה לכולן.
אנדריייייייייייי 3>
תמשיייייך :)
ממש יפה תמשיך
כמה דברים:
– מי מקלל מורים? הם מפחידים אותי.
– איזו מורה מרביצה לתלמידים? או במילים אחרות, באיזו שנה קורה הסיפור?
– הלוואי שאני הייתי טובה כמו טום במתמטיקה…
– הסיפור שלך ממש יפה ואתה צריך להמשיך!!!!!!!!!!!!!!!!!!
:) :) :) :)