הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 39
"אנדי!" קראה ג'ולייט בקול רם.
"אני בא" אמר אנדרו, וקולו, קול חלול להפליא, התמלא חמימות. היה ברור שג'ולייט היא הדבר שגורם לאנדרו לחייך.
"קח את זה" היא אמרה לאנדרו.
היא הושיטה לו מעטפה לבנה, שעליה רשום אנדי בכתב היד של ג'ולי. כתב יד מבולגן ולא יפה, אבל משום מה חמוד.
אנדרו ניסה לפתוח את המעטפה אבל ג'ולייט עצרה אותו.
"לא" היא אמרה "שתהיה לבד במהלך ההרפתקה, אז תפתח את זה, בסדר?"
"בסדר" אמר אנדרו.
"מבטיח?" שאלה ג'ולייט.
אנדרו חייך אליה חיוך והיא חיבקה אותו.
"אנדרו, אתה יודע מה? דווקא השתנת" היא אמרה לו.
אנדרו חייך אליה חיוך אחרון וכיבה את האורות. ג'ולייט התמקמה בנוח במיטה שלה ובהתה בקיר הלבן, שאליו השתקפו צלליות מהחלון שבחוץ.
"לילה טוב" מלמל אנדרו לג'ולייט.
…
"אנדרו" קרא קול עמוק של גבר בחלום שלו.
אחרי שהוא ראה את הגבר כבר פעמיים, והגיעה הפעם השלישית, והוא לא קיבל גלידה, כל מה שאנדרו רצה היה לזרוק כרית בכוח על הגבר.
"מה הפעם?!" שאל אנדרו בחלום.
הפעם הגבר היה לבוש בשריון ארד ונשא חרב ארוכה בצבע ברונזה שתאמה את צבע העור השחום שלו, שהיה נוצץ ככל הנראה משמן.
"טום הזה מעצבן אותך, נכון?" שאל ארס.
אנדרו פער עיניים ובחן את ארס, כאילו מוודא ששמע נכון.
"כן" אמר אנדרו.
"מה דעתך לעשות לו משהו" אמר ארס "משהו רע"
"כמו מה?" שאל אנדרו.
"תשמע, מחר בבוקר אתה תראה איך הוא מתנהג, ברגע שתהיו לבד, תיתן לו את זה." אמר ארס והושיט לאנדרו שתי לכסניות לבנות עגולות שבאמצע הועבר בהן קוטר.
"ו…?" שאל אנדרו.
"זה יגרום לו לכמה שעות למשהו, אם תחליט שעדיף שהוא יישאר ככה, תן לו עוד אחת מאלו, אחרי שלוש שעות. אם תעדיף לעזור לו, אל תיתן לו כלום. אם אתה תחליט לתת לו את השנייה, ברגע שתיתן תברח ותתפלל אלי, אני ארס, דרך אגב, אל המלחמה, אם לא הכרת." הוא הושיט את ידו ללחוץ לאנדרו את היד.
אנדרו לחץ בזריזות וארס המשיך לדבר.
"אחרי שתתפלל אלי אני אקח אותך, אני אגשים לך את החלום שלך, אתה תוכל להיות כדורגלן בנבחרת וויילס בכדורגל." אמר ארס.
אנדרו הסמיק כולו.
"זה חלום טיפשי, אתה לא חושב?" שאל אנדרו.
"למה טיפשי?" שאל ארס "זה החלום שלך."
"זה נשמע טיפשי אחרי שאתה אומר אותו בקול רם" אמר אנדרו, נבוך עד העצם שלו.
ארס הקיש באצבעותיו ואנדרו מצא את עצמו לבוש במדי הכדורגל של ווילס, חולצה אדומה ומכנסיים ירוקות.
"זה יכול להיות אתה" הוא אמר "אבל אתה צריך להחליט."
"איך זה עוזר לך?" שאל אנדרו "אם אני אחליט שאני נוטש את כולם ונותן לטום את הכדור השני, איך זה יעזור לך?"
"אתה תתחייב להפוך לכוהן שלי, אתה תעלה לי קורבן כל שבוע, ואני בתמורה, גם אדאג שתהיה כדורגלן מצטיין." אמר ארס.
"אתה בטוח?" שאל אנדרו וצמצם עיניים "זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי. מה תרוויח אם אני אחליט לבטל את העסקה?"
"אני לא ארוויח, כי אני ארוויח אם תהיה הכוהן שלי, אין לי כוהן" אמר ארס.
הקול של ארס אומנם היה גס ומחוספס, אבל המילים שלו גרמו לאנדרו לחשוב. הוא סקר את עצמו, לבוש במדי הנבחרת של ווילס. יש לו הזדמנות להגיע לשם, להגשים את החלום הגדול שלו.
"תחשוב על זה הלילה" אמר ארס והניף את ידו והחלום התפוגג.
תגובות (0)