הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 36

לפתע הגבר הביט בהם.
"שיחררו אותנו" מלמל הגבר.
"ו…?" שאלה נופר.
"מי מכם שיחרר אותנו?" הוא שאל בקול רם ומאיים.
"המממ…. אני?" שאל אוון בחשש מסוים.
"ו…אני" אמר טום.
"כנסו פנימה" הוא אמר בקול מאיים.
הקול שלו היה מפחיד כל כך ששניהם פחדו להתנגד, מחשש שהוא יתחיל להילחם בהם. היה להם ברור שהוא מסוגל להכות כל אחד מהם ביד אחת, ואחרי מכה אחת, הם כבר ינוחו לפחות לשלוש שבועות בבית החולים.
טום ואוון נכנסו.
"תלכו!" הוא צעק על נופר ואנדרו "ו… פרל… מותק, תצטרפי אליהם."
אנדרו גלגל עיניים וירד למטה, אחריו נופר ופרל המאוכזבת.
"למה התחבאת בבית של אנדרו?" שאל טום, עוד לפני שהגבר הספיק לדבר.
"לא לימדו אותך נימוסים?!" שאל הגבר בצעקה.
"גם אם לימדו אותי, אני לא זוכר" אמר טום בהתחכמות אופיינית לו.
"אה, אז יופי, כי אצלי אין כזה דבר" הוא אמר "אתם יודעים, זה נחשב לא מנומס להרביץ, אז… וויתרתי כבר מזמן על הצורך להיות מנומס או משהו."
"הגיוני" מלמל אוון.
"סופסוף אני פוגש חבורה של אינטליגנטיים!" קרא הגבר, זורח משמחה.
"אני מאושר" אמר טום "אכן, גם לך יש היגיון בריא."
כמובן שזאת הייתה חנופה. טום קיווה שאיכשהו זה יציל אותו ממשהו כואב או מסוכן.
"ובכן, הצלתם אותי מכאן, ולכן אני רוצה להעניק לכם מתנה" אמר הגבר.
אוון וטום החליפו מבטים המומים.
"ובכן, מה אתם רוצים?" הוא שאל.
"אההה…." התחיל אוון לגמגם.
טום כבר שם לב שלאוון יש נטייה להתחיל לגמגם, לפעמים הוא לא היה מסוגל לדבר עם אנשים זרים.
"אוון" אמר הגבר, בלי שאוון שם לב שאין שום דרך הגיונית בה הוא ידע את השם שלו "אתה הרי מתת כבר."
פה אוון כבר חשד.
"א…א…א…איך…" התחיל אוון.
"איך אני יודע?" שאל הגבר.
אוון הנהן.
"פרל סיפרה לי" אמר הגבר בזריזות "בכל מקרה, למה שלא תהיה בן אלמוות? ככה לא תמות."
"בן אלמוות?!" שאל אוון בהפתעה מוחלטת.
"כן" אמר הגבר "בלי יכולת למות, לחיות עד האינסוף, לראות את העולם מתפתח, זה חייב להיות טוב."
אוון היה המום לחלוטין.
"ואתה" אמר הגבר והצביע אל טום.
"אנדרו לא מעצבן אותך?" שאל הגבר.
"ברור שהוא כן" אמר טום.
טום חשב לעצמו שמשהו מוזר מתרחש בחדר, כיוון שהוא ממש לא הרגיש ככה, נכון, אנדרו היה מעמסה לפעמים, אבל הוא דווקא היה נחמד, ובכל זאת, זה הרגיש כאילו הגבר משלח בו קרינה של זעם, שנאה ומצב רוח לוחמני, אבל זה לא הזיז לטום.
"אז מה דעתך לגרום לו לקנא אפילו יותר?" שאל הגבר.
"איך?" שאל טום.
"אל תסכים לזה" לחש לו אוון.
הגבר גיחך קצת.
"החלטה שלך" אמר הגבר "אבל יש חלום אחד שכל הזמן רצית להגשים, אולי?"
"רק רגע, מה עם הזיכרון שלי? אולי תחזיר לי אותו?" שאל טום.
"אני לא ממש יכול" מלמל הגבר, חסר ביטחון לפתע.
"למה לא?" שאל טום את הגבר.
הוא הביט בו ואז הקיש באצבעותיו והתפוגג, בלי להגשים להם שום משאלה.