הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 29

המשפחה של אנדרו לא הייתה עשירה, כך שהוא מעולם לא הרשה לעצמו את התענוג בטיסה במטוס פרטי. הוא היה בשוק מזה שהמחנה בכלל מרשה לעצמו מסוק פרטי, אנדרו תהה מהם מקורות המימון שלהם. כנראה שהעיר שם מוצלחת מאוד.
הוא תהה, איך לא רואים את העיר ההיא ואיך יש לה מקום, או שאולי זאת אשליה. כל כך הרבה דברים בלבלו את המוח המסכן של אנדרו, שכל מה שהוא רצה זה רק לתת לכולם מחבט בראש ולשכוח מהצרות שלו.
הם עלו למטוס הפרטי, ארבעתם. אוון כל הזמן תפס את האצבעות שלו בכוח ומתח אותן, כנראה בגלל לחץ.
טום גילה שהוא מסוגל לדבר בכמעט כל שפה קיימת, ואוון וטום התחילו לדבר בשפות שונות במהירות. זה לא תרם להרגשה של אנדרו. נכון, הוא אל-מת במידה מסוימת והוא מסוגל לשכנע אנשים לעשות דברים, אבל עדיין, זה לא השתווה לעוצמה של טום, לידע שלו, ליכולת שלו. הקנאה שלו הייתה כל כך ברורה בעיניו, שהוא תהה איך אף אחד לא שם לב. רק נופר באמת קלטה את האמת, אבל כנראה מתוך הזדהות. לא היה נראה שנופר נהנת לראות את כולם בעלי כוחות והיא קיבלה רק את היכולת לישון כל הזמן.
"אז תגידו," אמר אנדרו "איך אתם יודעים את כל השפות?"
"אני לא יודע" אמר אוון "אני פשוט יודע, זה לא קורה לך? שאתה יודע משהו בלי לדעת איך?"
"לא" הודה אנדרו "אז בואו נסכם, אתם מחשבים במהירות האור, יודעים את כל השפות בעולם, זוכרים כל דבר שרק אפשר, הידע הכללי שלכם גדול משל דינוזאור…"
נופר הביטה באנדרו במבט של 'אתה שם לב?'
"ממש לא" הבטיח אוון "זאת תכונה מיוחדת שלנו לדבר בשפות רבות, הידע הכללי ממש לא נכון, אנחנו לא זוכרים כל דבר ומהירות האור מהירה הרבה יותר מאיתנו."
"3,835 כפול 2,715 פחות 4,935 חלקי 30" אמר אנדרו.
"346903" אמר טום בזריזות.
"אין לי כוח לחשב בעצמי, אבל לדעתי זה נכון" אמר אנדרו אמר בקול מונוטוני.
"אתה גם כן מגניב" אמר טום "הלוואי שהייתי מסוגל לשכנע אנשים אחרים לעשות מה שאני רוצה."
"אני אבל לא עושה את זה, זה יהיה מגעיל מצידי" אמר אנדרו, כאילו סופסוף ניצח את טום במשהו. לפחות אנדרו מוסרי, בניגוד לטום המושלם, החכם, שנראה טוב, שנלחם כמו הרקולס.
"והעובדה שאתה לא מסוגל למות, זה כל כך מגניב" אמר טום.
"כן, בטח" חשב לעצמו אנדרו.
המטוס התחיל לרעוד.
"מה זה?!" שאל אוון בפאניקה.
"מה קרה?" שאל אנדרו.
"לא, אני לא רוצה למות" אמר אוון והתכווץ במושב שלו.
הוא עצם עיניים וחבק את הברכיים שלו אליו.
"אנחנו לא נקרוס" הבטיח טום "אנחנו פשוט לא."
"אז אפשר בבקשה לדבר על משהו אחר?" שאל אוון וצמרמורת עברה בגוף שלו.
"למה?" שאל אנדרו.
"זה בגלל ש…" התחיל אוון ואז הם שמעו את קול הפיצוץ החזק שבישר על כך שמשהו פגע בכנף המטוס, או יותר גרוע, במנועים.