הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 25

"אתה יודע, יש לך מבט מעניין בעיניים" אמרה נופר, אחרי שהתעוררה, קלטה איפה היא ומלמלה התנצלויות. היא כבר הבהירה לו שיש לה נטייה להירדם כשנוח לה יותר מידי, וזה למה היא לרוב מסתובבת עם כל מיני חפצים שלא יתנו לה להירדם ככה סתם.
"מעניין?" שאל אנדרו. העיניים שלו היה בצבע חום כמו של שוקולד, לא היה בהם דבר יפה, בטח שלא מעניין, אבל עצם העובדה שנופר מדברת איתו גרמה לבטן של אנדרו להסתובב סיבוב של שלוש מאות שישים מעלות.
"אתה מקנא" היא אמרה.
"במה? במי?" שאל אנדרו. הוא הסמיק. איך נופר עלתה עליו בכלל?
"אתה מקנא בכל החצויים, בעיקר באלו שיש להם תכונות מיוחדות" אמרה נופר, כאילו זה דבר רגיל וחסר משמעות.
"איך ידעת?" שאל אנדרו.
"אני פשוט מזהה את זה, אני ישנה הרבה, אני מודעת להמון דברים. עולם החלומות הוא נוזלי ודינמי ואפשר לראות בו הכל." אמרה נופר.
"ואת בטח יודעת שאני רוצה לצאת למסע החיפושים" אמר אנדרו.
"כן" היא אמרה בקול חלוש.
"ואת תצטרפי" אמר אנדרו.
"אבל אין סיכוי שיקבלו אותנו, מי לא יתנדב להזדמנות להיות כוכב?" שאלה נופר.
"אם טום הוא המנהיג של בני אתנה, אז יש לו כבוד עצום" אמר אנדרו.
"נכון" אמרה נופר "למעשה, אם הוא מבקש לצאת למסע החיפושים, כל עוד אין מדריך ראשי אחר, הוא זכאי והוא בוחר את הקבוצה שלו."
"1 + 1" אמר אנדרו.
"2, למה?" שאלה נופר.
אנדרו לא ענה לה.
"אל תגיד לי ש-3!" ביקשה נופר.
"נראה לך?!" שאל אנדרו.
"אי אפשר לצחוק איתך גם?" שאלה נופר ונתנה לאנדרו בוקס של חברים.
אנדרו חייך אליה.
"בואי נלך לטום, ננסה לשכנע אותו לצאת. דווקא בא לי להרוג את הדרקון האדום, אולי אני אסגור מעגל." אמר אנדרו.
"סגירת מעגלים זה משעמם" אמרה נופר. העיניים שלה כבר התחילו להיעצם.
"אז בואי, נצא כבר עכשיו" אמר אנדרו "קומי."
"אכפת לך אם קודם נעבור בחדר שלי?" שאלה נופר.
"לא, רק בואי נצא" אמר אנדרו "אני רוצה כבר לעשות משהו."
היא חייכה אליו וקמה והם ירדו ביחד עם המעלית לקומה הראשונה.
נופר הלכה קדימה ועברה דרך הדלת לגבול עם נורבגיה ואז לישראל. אנדרו עלה יחד איתה אל הקומה ה – 13 ששייכת להיפנוס.
"אני חייב להודות, הבניין הזה מושקע ומוצלח" אמר אנדרו.
"אני יודעת" אמרה נופר.
הם הסתכלו זה לזה בעיניים בחיוך רחב.
ואז לפתע היה נשמע קול מוזר של חריקה על הצד. המעלית נטתה על צידה ואנדרו שמע לחרדתו את הכבלים ניתקים בזה אחר זה.
"אוי לא" אמרה נופר.
"זה לא נשמע טוב!" אמר אנדרו.
כבלי המעלית התנתקו בזה אחר זה והם הרגישו איך הם צונחים למטה, אל מותם.