הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 22

אוון היה אח ממש מוצלח. הוא ממש הבין לליבו, ומתברר ששניהם אוהבי מתמטיקה מושבעים. ברגע שטום הבין שבשנה יש מספיק שיעורי מתמטיקה בשביל כל המכסה, הוא כבר החליט שילמד רק מתמטיקה, אפילו שאוון המליץ לו גם על לטינית.
אוון סיפר לו קצת על נורבגיה, ועל הבית הישן שלו, והזכיר כל מיני מקומות שהוא היה רוצה להגיע אליהם ועוד.
אוון לא קרא לו משוגע שהוא שמע על הדרקון האדום, ובכל זאת, הוא נראה מאוד מוטרד.
הוא הלך אחריו, יחד עם אנדרו ונופר אל התיאטרון. אורות זרקורים הופנו לבמה וילדים עמדו עליה עם כלים. טום הניח שאלו חברי התזמורת.
הם התיישבו בספסלים אל מול התיאטרון כאשר התזמורת התחילה לנגן. המוזיקה בהתחלה נשמעה מעולה, אבל אז, לאט לאט משהו הרגיש לא בסדר. הנגנים זייפו. אותו הערפל התערפל שוב פעם סביב כולם.
"מה זה?" קראו כמה ילדים.
נשמע שוב פעם הקול ההוא, אבל הפעם כולם שמעו אותו.
"דרקון אדום" אמר הקול.
לפתע קמה ילדה מהיצע.
"אני חושבת שאני יודעת למה הכוונה" היא אמרה.
"זאת סטפני, היא מאוד מגלומנית" לחש לי אוון "היא האוראקל של המחנה."
"זאת הנבואה הראשונה שלי, זאת חייבת להיות" היא אמרה.
"כמו כל שאר שש עשרה נבואות השקר שלך?" שאל בקול אחד מהילדים.
סטפני הזעיפה את הפנים שלה.
היה לה שיער שטני ארוך ועיניים חומות זועפות.
"זה הפעם נכון" היא אמרה.
כולם השמיעו לה קולות בוז.
"למי שלא שמע את הנבואה" היא אמרה בקול
"דרקון אדום,
יעוף בשמיים.
האלים יושמדו,
על קו המים."
"אלו סתם דברי הבל!" קרא אחד מהחניכים.
"אלו לא!" כעסה סטפני.
לפתע העיניים שלה התמלאו באור ירוק זורח. היא התחילה ללחשש דברים בקול נחשי.
"את הדרקון הוולשי האדום ימצאו,
את עברו של הינשוף יחד חמישתם יקטלו.
אזיקי מוות יומסו על ידי החוק,
בשמיים לבנים ודשא ירוק.
בדרך לבטן האדמה לכיוון האויבים,
ייקבע גורל קיומם של האלים."
סטפני קרסה על הרצפה.
שררה שתיקה למשך כמה שניות ואז החלו קולות בוז.
"לא, חכו רגע!" קרא כירון ועלה במת התיאטרון "הפעם זאת נבואת אמת."
"נבואת אמת של סטפני? זה לא אפשרי!" צעק אחד מהחניכים.
הוא הרים את סטפני. העיניים שלה עדיין נצצו באור ירקרק אך הוא החל להתעמעם.
"אז מה הנבואה אומרת?" שאל אחד מהחניכים.
"שחמישה חניכים יקבעו את גורל המחנה וקיום האלים בכלל. שוב פעם" אמר כירון.