הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 20

"אוון?" שאל טום "נעים להכיר."
"זה בסדר, אני כבר מכיר אותך המון זמן" אמר אוון.
טום חייך חיוך מתוח.
"אל תהיה לחוץ, אני לא אציק לך בגלל הזיכרון האבוד, אני מבין" אמר אוון. החיוך שלו נטע שלווה בטום. לאוון היו עיניים אפורות, בדיוק כמו שלו.
"אני מניח ששיער בלונדיני ועיניים אפורות זה קטע של בני אתנה" אמר טום.
"כן" אמר אוון "חוץ מאלו שהיו בקרינה."
"קרינה?" שאל טום בבלבול.
"הייתה קרינה, גנים השתנו, לא משנה עכשיו, בכל מקרה, אני שמח שחזרת. אנחנו ממש נצטרך אותך למשחק הלחימה היום בערב" אמר אוון.
"איזה, מה?" שאלתי.
"בכל שבוע יש משחק לחימה, כל שבועיים זה בין הלאומים, כל שבועיים זה בין הילדים של האלים, כלומר, היום לדוגמא, זה מתחלק על פי ההורה האלוהי. בני אתנה ממש צריכים אותך, אתה הלוחם הכי טוב שלנו כרגע במחנה, אחרי סהר, וסהר עזב אותנו." הסביר אוון.
"סהר?" שאל טום.
"הוא נלחם בדיימון שרצה להשמיד את המחנה, עכשיו סהר הוא אל, לא משנה עכשיו" אמר אוון.
"כלום לא משנה עכשיו?" שאל טום.
"טוב, האמת שאני לא כל כך אוהב לדבר על המוות" אמר אוון.
"מוות?, סהר הוא בן האדס?" שאל טום.
"אתה קולט מהר" הודה אוון "אבל בכל זאת, אני שונא."
"למה?" שאל טום.
"זה בגלל שאני מתי בעצמי וחזרתי לחיים בדרך לא חוקית" הסביר אוון.
"איך?" שאל טום.
"די!" אמר אוון בתקיפות.
טום נרתע.
"סליחה" הוא מלמל.
"לא, זה בסדר" אמר אוון "בכל מקרה, אולי כדאי שתתאמן קצת בלחימה בחרב, אם לא גנבו לך את הידע בזה או שסתם החלדת."
"בזירת הלחימה בחרב ששם?" שאל טום והצביע.
"כן" אמר אוון "אבל לא עכשיו, עכשיו בני ארס מתאמנים שם."
"איפה כל שאר בני אתנה?" שאל טום.
"כנראה ישנים או לחילופין בבית הספר" אמר אוון "אני לא רציתי ללכת היום ללמוד, ובכלל, את המכסה שלי כבר גמרתי, אז החלטתי להישאר כאן היום."
"או, תודה" אמר טום.
"על מה?" שאל אוון "תודה לך שחזרת אלינו, אני כל כך שמח."
לפתע היה נדמה שמשהו מוזר קורה. מין תחושה טורדנית מציקה. הוא ראה פתאום ערפל מילא את החצר עצמה.
"מה זה?!" קרא טום.
אוון השתתק, הקול ובכלל, הכל נעצר.
רק הערפל שהמשיך להתערבל על האדמה כמו עשן מאש. היה בו משהו לא טבעי.
"הדרקון האדום מחכה לכם במדינה בה הוא מופיע בדגל, הדרקון האדום מחכה לכם בקרדיף" נשמע בחצר.