הדרך אל הדרקון הוולשי – פרק 19

"אז אנדרו וגה, אתה שמעת בכלל על ההורים שלך?" שאל כירון את אנדרו.
"האמת שכן, אתה יודע, הם בכל זאת ההורים שלי" אמר אנדרו.
"הכוונה שלי היא, מי הם היו" אמר כירון.
"אני לא מבין" אמר אנדרו.
"ההורים שלך, קארין ואמיל וגה, שניהם היו חצויים" אמר כירון "חצויים מפורסמים מאוד."
"חצויים?" שאל אנדרו.
"כן" אמר כירון "אבא שלך היה בן אפולו, אמא שלך בת אפרודיטה. שניהם רבי עוצמה, הם הצליחו להבריח את הדרקון האדום שאיים על המחנה שהוא עוד היה בארצות הברית."
"מה?!" קרא אנדרו.
הוא לא היה המום מזה שההורים שלו היו גיבורי על. מה שעניין אותו זה שהוא פתאום נזכר בסיפור חסר המשמעות שאבא שלו סיפר לו, על זוג אנשים שהבריחו דרקון אדום. הסיפור תמיד היה משעמם, חסר ארגון ולא מסופר טוב, אבל בכל זאת, הרעיון הובהר היטב, ועכשיו, שאנדרו שמע את זה מכירון, הוא האמין לזה. מאז ומתמיד הוא תהה אם אלו ההורים שלו, אבל בכל זאת מעולם לא הצליח לדמיין את זה.
החלק הנורא הוא, שברגע שכירון אמר את זה, אנדרו האמין בזה. כנראה בגלל החזות של כירון, חזות של משכיל שיודע הכל, ושכדאי מאוד להאמין למה שהוא אומר.
"לא תהית פעם למה ההורים שלך מתו?" שאל כירון "הם מתו מתקיפת מפלצת."
אנדרו לא ידע איך להגיב לזה.
"אז אתה טוען בעצם שההורים שלי היו חצויים, ולכן אני ראוי להיות כאן?" שאל אנדרו "ההורים שלי היו גיבורי על?"
"לא" אמר כירון "הם היו בנים של האלים"
"אבל האלים בכלל לא קיימים!" מחה אנדרו "לא ייתכן!"
"למה לא?" שאל כירון "הם הרי בני אלמוות."
"אז אם הם קיימים, הם צריכים להיות סניליים או משהו כזה" אמר אנדרו.
"לא, הם פשוט חיים" אמר כירון.
"אז מה איתך?" שאל אנדרו.
כירון חייך חיוך מתוח.
כן, לאנדרו יש כישרון כזה, הוא מסוגל לתקוף במילים. הוא ידע לקשר היטב דברים, הוא תמיד הצליח לחשוב במהירות. הוא היה אמן מילים. לא פעם הציעו לאנדרו להיות סופר או משהו בסגנון אבל הוא תמיד העדיף שלא. הוא שנא את המילים האלו. משום מה, דווקא מי שיש לו את הכישרון, לא רואה את החיוביות שבו. בעיקר שכל כך קל לך לפגוע בבן אדם.
"מצחיק" חשב לעצמו אנדרו "הוא השתתק."
כנראה שכירון קרא מחשבות כי הוא מיהר להגיב.
"אני קנטאור" אמר כירון "זה הכל."
"אתה מנסה להסתיר ממני משהו" אמר אנדרו.
"אנדרו" הזהיר אותו כירון. אנדרו החליט שהוא מעריץ אותו על כך שהוא הצליח לשמור על טון רגוע ומאופק, בלי לכעוס ובכל זאת להעביר את המסר שלו בצורה יעילה. כירון הזה באמת ידע מה הוא עושה.
"סליחה" מיהר אנדרו לומר.
"בכל מקרה, אשמח אם תוכל לספר לי על מה שקרה עם פרל" אמר כירון.
"בסדר" אמר אנדרו, בלי שאפילו שם לב שהוא לא פלט שום דבר על פרל.
לפתע הזמן כאילו נעצר, וערפל מילא את החדר.
"הדרקון האדום מחכה לכם במדינה בה הוא מופיע בדגל, הדרקון האדום מחכה לכם בקרדיף." אמר הקול.